סיפורי ערסים-יובל ובן פרק 4

מנקודת המבט של יובל-
כשקמתי מצאתי את עצמי במקום לבן כזה ומישהו לידי בהתחלה לא הבנתי מי זה כי הוא יישר קפץ אליי בחיבוק אבל אחרי זה הבנתי שזה בן ואחר כך גם סיוון ואלירן ואושר ישר חיבקו אותי הם היו צריכים ללכת גם בן אבל הוא לא רצה לזוז ממני לשנייה הוא התחיל לשאול אותי שאלות כמו את בסדר?? להביא לך משהו לאכול לשתות?? לא יכולתי לענות הדמעות התחילו לחנוק אותי בן ישר קם וחיבק אותי רק חיבק לא אמר שום דבר מעבר לזה.

מנקודת המבט של בן-
כשהיא קמה הייתי מאושר ישר קפצתי וחיבקתי אותה אחרי איזה שעה בערך כולם היו צריכים ללכת וגם אני אבל לא רציתי ללכת לא רציתי לעזוב אותה לשנייה התחלתי לשאול אותה שאלות אבל היא לא יכלה לענות לי הדמעות החלו לחנוק אותה פשוט חיבקתי אותה ולא עזבתי לא דיברתי החולצה שלי נשטפה בדמעותיה אני לא יודע כשאני איתה יש לי הרגשה מוזרה כזאת כשראיתי את הבנים האלה שם בועטים בה יכולתי להרוג אותם במכות אבל יובל הייתה חשובה לי יותר יש לי הרגשה שאף פעם לא הרגשתי.
היא נרדמה אז בנתיים הלכתי לשאול את הרופאים מתי היא תוכל להשתחרר הם אמרו לי שעוד היום היא תשתחרר היא קמה היא רצתה להיכנס להתקלח אבל לא יכלה לעמוד אז שמתי אותה שוב על המיטה היא הייתה נראית כמו מלאך אמרתי לה שעוד היום היא תשתחרר ראיתי שהיא מחזיקה את הראש שלה וצורחת מכאבים אז ישר רצתי לקרוא לרופא היא בכתה הוא אמר שזה טבעי שהיא רואה כרגע את כול מה שקורה לה וזה יקרה עוד כמה פעמים בימים הקרובים היא השתחררה ליוותי אותה עד לבית רציתי להגיד לה שאני מרגיש אלייה משהו אבל לא יכולתי להגיד לה את זה משהו עצר אותי היא אמרה לי ביי ונשקתי לה על הלחי ונתתי לה חיבוק .

מנקודת המבט של יובל-
עבר שבוע שלם מאז מה שקרה אני ובן מאוד התחברנו הוא הידיד הכי טוב שלי הוא לא עוזב אותי לשנייה ודואג לי אני חושבת שאני מתחילה להרגיש אליו משהו אבל הוא יפגע בי אני יודעת את זה ואני מעדיפה להישאר כמו שאנחנו כרגע הגורל כבר יחליט מה צריך להיות סיימתי היום בשעה 14:30 והלכתי למחששה ידעתי שבן יהיה שם ראיתי אותו והוא ישר בא אליי ונתן לי חיבוק אמר ביי לחברים שלו והלך הגענו לבית שלי הוא אמר לי שהוא רוצה להגיד לי משהו חשוב אמרתי לו דבר ואז…..