שליטה- חלק א

ערב קריר יורד על העיר ירושלים. השמים אפלים ומבשרי רעות, ועוברי האורח מהדקים את המעילים על גופם ורוכסים עד צוואר את הפליזים. לשווא הם נלחמים ברוח הירושלמית שמצליחה להיכנס בפרצה הכי קטנה, להקפיא את העצמות, ולגרום לשיניים לנקוש בעצבנות. האוטובוסים חולפים בשאגה ברחובות, והאנשים ממהרים אל בתיהם.

היום עוד ממש לא מתקרב אל קיצו במערכת העיתון. רוב הצוותים עוד עובדים במרץ על התכנים לגיליון הבוקר, הכתבים מדווחים מהשטח והאותיות נבראות ונארזות מחדש במקומות הראויים להן. הכל מתנהל על מי מנוחות.
לפחות לכאורה.

כבר הרבה זמן ששחר זק, מנכ"ל המשנה של העיתון מסתובב עם ההרגשה הזאת שיושבת לו על הלב. הוא יודע במעורפל מהי, אבל אין לו את הכלים להתמודד איתה או לגרום לה להיעלם כמו שהיה כל כך רוצה. בשבועות האחרונים ההרגשה באה והולכת, וכל פעם מכבידה עליו ומציקה לו יותר ויותר. בשבוע האחרון הוא כמעט ולא ישן בגלל חוסר יכולתו להיות שלם עם ההחלטה ולשאת את התוצאות. גם אחרי שהריץ במוחו את הסיטואציה עדיין נותרו במוחו סימני שאלה רבים ללא מענה.
האם זאת הדרך הכי טובה לגרום לעיתון להמשיך קדימה? האם כך היו נוהגות הנהלות עיתונים אחרות שגם הן התחילו לקרטע, לאבד קוראים ותקציב ונאלצו לקצץ בבשר החי?
אתמול במהלך כל הלילה לא עצם עין, זיעה קרה שוב ושוב מבצבצת על מצחו. אחרי לילה אחד הבינה אשתו עם האינטואציה שלה שמשהו לא בסדר בעסק והתחילה לדובב אותו. הוא מצידו כמובן תירץ את התירוץ הטוב והידוע.
הלילה ההוא בסמטה בעיר העתיקה, הקליע הקפוא באוויר שכאילו חיכה במיוחד לאישורו.