Crying is weak so I yell instead – פרק רביעי.

' "אבאל'ה".
ברגע שהוא אמר את זה רציתי לתלוש לו את הפה מהפרצוף.
הסתפקתי בכאפה שעל בטוח תשאיר לו סימן אדום לפחות עוד יומיים.
הוא בן זונה.
ברצינות, אימא שלו הייתה זונה ואז מאחד הלקוחות שלה היא נכנסה להריון – ההריון שלו. "אבאל'ה" שלו בכלל לא מודע לקיומו אבל האבא החורג שלו משמש לו כדמות אב – אין אדם שהוא מעריך יותר מאביו החורג.
מאיפה אני יודעת את זה?
הוא היה החבר הכי טוב שלי ביסודי…
מעדיפה לא להיכנס לזה.
השעה עכשיו 23:45.
אני צריכה להתעורר מחר לבית ספר.
נתראה בהזדמנות יומן.'
תחבתי את היומן אל מתחת לכרית וכיסיתי את גופי בשמיכה.
במהירות נרדמתי עם חיוך חושבת על הפרצוף של תום לאחר הכאפה שנתתי לו במעלית.
–
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך אל אחי והגשתי לו צלחת שעליה נמצאים מספר ירקות וחביתה.
הוא החזיר לי חיוך קטן ועייף.
כאב לי לראות אותו ככה. שנינו התיישבנו ליד השולחן והתחלנו לאכול כלצידנו עוד צלחת – לאימא.
"אז איך הולך בבית ספר?" שאל ותחב חתיכה מהחביתה אל פיו.
"כרגיל – אבל אתמול התחברתי עם התלמיד החדש, הוא ממש נחמד" אמרתי בחיוך והכנסתי חתיכה מהחביתה אל פי יחד עם מספר ירקות.
רק עם אחי יכולתי לחייך ושלמוח – הוא היה הבן אדם היחידה שגרם לי להמשיך לחיות, הוא היחיד שהראה לי שעוד דואגים לי, שאני חשובה למישהו.
אחי היה כל עולמי ואני הייתי כל עולמו. אימא סתם חיה על חשבוננו.
מבט מופתע על פניו ואז חיוך.
"נהדר ואיך היה בעבודה?" שאל והחיוך ירד מפי.
"כרגיל" אמרתי ונאנחתי, אך מיד אחר כך חייכתי להראות לו שזה לא מפריע לי. 'אני לא יכולה לאכזב אותו. אסור לי להראות שקשה לי הוא יישבר. אסור לו להישבר!!!' המחשבה ריחפה במוחי.
הוא הסתכל עליי בחשדנות מעט אבל עזב את זה ברגע שקיבל אסמאס. הבוס שלו.
"אני חייב ללכת תודה על הארוחה" אמר ופינה את הצלחת.
חייכתי אליו בזמן שהוא נתן לי נשיקה על החי.
ברגע שהדלת נסגרה הורדתי את החיוך.
אני דואגת לו.
פיניתי את הצלחת וניקיתי מעט את המבטח.
שמתי את התיק על גבי ותחבתי את האוזניות אל אוזניי.
יצאתי מהבית מתקדמת אל הבית ספר, נזכרת שאני חייבת לבדוק את הלחי של תום ולדבר עם מיכאל.
'אולי סוף סוף משהו משתנה לטובה'.