THE NEW 22 פרק 2

פחדתי להסתכל אחורה אבל הייתי חייבת הוא החזיק לי את הכתף, ברגע שהסתובבתי זה היה בן אדם מבוגר שנראה בן אדם חשוב ככה שידעתי שאני עושה לעצמי פדיחות ביום הראשון.
"את מחפשת משהו?"
"לא..זאת אומרת כן..את השירותים"
"השירותים בקומה ראשונה"
"תודה רבה ומצטערת"
"דרך אגב אני מנהל האוניברסיטה, אם תצטרכי משהו אני במשרד,,שהוא בקומה שלישית"
"אוקיי תודה" לעזאזל כבר ביום הראשון אני מסתבכת עם המנהל אני מגנט של צרות לפעמים, הוא היה נראה חשוד קצת..מעניין מה היה בדלת הזאת שהוא עצר אותי מלפתוח אותה אפשר לחשוב שחסמבה נמצאים מאחורי הדלת.
חזרתי לקפטריה וישבתי נועה קראה ראש 1 ומאיה הצטרפה אלינו היא הייתה עסוקה בהודעות באייפון
"היית בשירותים? לקח לך מלא זמן"
"לא הייתי… עד שמצאתי אותם עבר לי"
"שמעתם את השמועות על המנהל?"
"איזה שמועות? מתי הספקת לשמוע רכילות כבר" היא הלחיצה אותי לגבי המנהל כאילו היא קראה את המחשבות שלי.
"שמעתי מבעלת הקפטריה שהוא מסוכן"
"נועה תפסיקי להפחיד אותי על היום הראשון" זה מה שחסר לי מנהל מטורף
"מאיה למה נרשמת בסוף? זה יצא לי מהראש לכימיה לא?"
"אם הייתי נרשמת לכימיה לא הייתה נשארת להם מעבדה, אני לא יצליח לעבוד עם כימיקלים אני ישרוף את המקום…נרשמתי היסטוריה"
"דווקא מתאים לך תוציאי את העצבים בין דפי ההיסטוריה המשעממים"
"תודה באמת עדן"
"בבקשה,מה עם עדי? פעם אחרונה שדיברתי איתה זה היה לפני שבוע בספרייה" מאיה חזרה לאייפון שלה
"היא כל היום בספרייה, אני חושבת שהיא נרשמה לאוניברסיטה בעיר אחרת" אמרה נועה בקול מאוכזב
"חבל זה היה יכול להיות נחמד אם היינו באותו אוניברסיטה" פתאום ראיתי מאחור את עדי עם הספרים שלה ביד
"עדיייי, את לומדת כאן?" נועה קפצה מהצעקה שלי ומאיה המשיכה באייפון עד שקלטה שמדובר בעדי
"כן נרשמתי אתמול החלטתי שעדיף ללמוד כאן מאשר לבד, מה איתכןן?"
"הכל בסדר לכולן כבר יש מקצוע אבל החלפתי את שלי ממש עכשיו" נועה אמרה בשמחה
"נועה מתי הספקת להחליף מקצוע? יש משהו שלא הספקת לעשות בכמה דקות האלה שהייתי בשירותים?"
"1. אני מהירה 2.לא היית בשירותים"
"לאיזה מקצוע החלפת?"
"לקולנוע, עדי איזה מקצוע בחרת?"
"בחרתי אנגלית" עדי אמרה בעליזות
"זה היה צפוי"
"כן עדן גם את היית צפויה שבחרת באומנות"
"צודקת" המשכנו לפטפט שטויות כרגיל.
כעבור שעה כל אחת התפזרה לשיעור שלה, עליתי לקומה השנייה שם נמצאים הכיתות של האומנות והכלכלה וההיסטוריה שזה אומר שמאיה איתי בקומה ואני חייבת לציין שגם חתיכים יש בקומה הזאת.
נכנסתי לכיתה היא הייתה חשוכה כי היה שם מקרן של היצירות ישבתי בשולחן הכי רחוק שבכיתה, המורה הממורמר מהמעלית היה המורה שלי לתולדות האומנות ידעתי שאני ידפק איתו.
נוצר מצב שהייתי איתו לבד בכיתה כבר חשבתי לצאת לקנות פחית קולה ולא להיות איתו לבד לפחות הוא היה שקוע במסמכים שלו אחרי כמה דקות כל התלמידים נכנסו לשיעור, לא ציפיתי למצוא חברים או חבר אני מעדיפה להיות זאב בודד מאשר צרות עם בנים, המחשבות שלי עפות אחת אחרי השנייה ובינתיים אני מאבדת ריכוז במה שהמורה אומר זה דבר מסוכן בשיעור אומנות כי קל לאבד את הריכוז, היצירות שעל המקרן גורמות לך לחשוב על הרבה דברים למשל הפסל של ונוס אלת הפריון ראיתי אותו בסרט "אהבה בהחלפה" התלהבתי שאני יודעת מה משמעות הפסל קשורה לסרט (הרגשתי חכמה).
נגמר השיעור ושיעור הבא היה רישום וציור ואחריו אומנות הצילום שזה היה נשמע נחמד כי את זה עוד לא עשיתי בתיכון, זה היה נשמע ממש מגניב אני מקווה שילך לי בצילום.
הייתי בדרכי למכונת קפה, הייתי צריכה משהו שיעיר אותי מהשיעור ופגשתי את מאיה בדרך עם שלוש בנים לידה, לא יכולתי שלא לחייך היא מצחיקה אותי היא לא מוותרת על אף רגע כדי למצוא חתיכים "היי עדן, איך היה בשיעור?"
"בסדר, משעמם איך היה לך?"
"אממ..סביר למדנו על הרצל, אני מתנחמת בבנים כאן"
"אני רואה!"
"תכירי את לוגן,איאן שפגשתי בבוקר ואנונימי… השלישי סתם נדחף" היא לחשה את סוף המשפט
"נעים להכיר" לחצתי להם ידיים בחוסר רצון
"אני הולכת למכונת קפה כמו שתכננתי נתראה תהני איתם" לחשתי את סוף המשפט
"תודה, את באמת צריכה קפה עם 5 סוכר את נראית כמו מומיה"
"ביי מאיה!!"
הגעתי למכונה לחצתי על שוקו שווצרי מאיה הרסה לי את החשק לקפה, פתאום היה רעש מהמכונה והיא לא פעלה דפקתי עליה קצת שתעבוד, מה כבר עשיתי שהיא התקלקלה לחצתי כל כך חזק שהיא לא פועלת?
אולי זה ה XL מאתמול אבל זה רק משקה אנרגיה, לא נשארתי להבין מה קרה למכונה וירדתי לקפטריה.
נועה ועדי ישבו שם "היי עדן..רוצה קפה?"
"לא עבר לי החשק לקפה" היה להם פרצוף שלא מנסה להבין מה עובר עלי
"איך היה לכן השיעור הראשון?"
"לי הלך טוב מאוד נתנו לנו אנסין ממש קשה וסיימתי אותו ראשונה" עדי אמרה מרוצה ופתחה פחית מיץ ענבים.
"ואוו מגניב, גם לי הלך נחמד למדנו על איך מבטאים את הרגשות במשחק מול המצלמה"
"אוו יפה, אולי זה היה רעיון טוב שהחלפת מקצוע"
"כן אני שמחה שהחלפתי, ואיך היה לך בשיעור?"
"ונוס אלת הפריון אומרת לכן משהו?"
"לא!" נועה ועדי אמרו ביחד
"חשבתי ככה".
"בנות נפגש בהפסקה אני הולכת לשיעור יש לי אנסין לפתור"
"תהני, אני אלך גם לשיעור ציור"
"אוקיי אני יכולה לאחר קצת"
"למה מותר לאחר?"
"לשחקנים יש הנחות"
"כיף לך!"
אני חושבת שעד עכשיו זה יום טוב עם מורידים את התקרית עם המנהל והמכונה, עברתי ליד המכונה וראיתי שתלו עליה שלט "מקולקל" הרגשתי אשמה אבל זה רק מכונה!! ניגשתי אליה שוב, אנשים יכולים לחשוב שיש לי רומן עם המכונה הזאת אני כל הזמן מטרידה אותה, הסתכלתי עליה לראות מה לא בסדר איתה, ראיתי שמישהו לא סגר אותה טוב.. ראיתי מסמך בתוך מתקן הכוסות הוצאתי אותו אבל לא הספקתי להסתכל מה זה המסמך הזה כי בחור ניגש למכונה והתחיל לדבר איתי "המכונה מקולקלת אם לא שמת לב"
"אני יודעת, אני זאת שקלקלתי אותה" פלטתי בטעות
"באמת?" הוא צחק עלי
"כן, בטעות וזה לא מצחיק"
"זה משעשע" הכנסתי את המסמך לתיק בזמן שהוא דיבר שטויות
"אז מה את לומדת?"
"אומנות ואתה?"
"טכנולוגיה"
"נשמע מרתק, ואני חייבת לזוז לשיעור"
הלכתי בלי לחכות לתשובה שלו ונכנסתי לשיעור ציור, כולם כבר היו בשולחנות שזה אומר שאיחרתי ואני שונאת לאחר כי כל העיניים מסתכלות עלי זה הדבר שאני הכי שונאת בעולם.