נחיתה קלה

אתה תמיד פוחד ממה שיבוא,
אתה מפחד להיפצע שוב במקום בו הכי כואב לך,
אתה מפחד לגלות שוב כמה זה כואב,
אתה מפחד להיזכר בכאב ההוא שמרגיש כל כך פיזי לרגע,
אבל הוא לא .

אתה תמיד תנסה להגיד את מה שרצית להגיד,
בלי לדפוק חשבון לאף אחד,
בלי לחשוב מה אחרים חושבים.
ופתאום אתה נזכר שפעם לא היית כזה,
אתה נזכר שפעם היית אחר,
היית צבוע, פוגע באנשים הרגישים כדי לעלות יותר,
היית רע כל כך אל כולם, או כמעט לכולם.

ואולי עכשיו אתה מנסה להיות טוב יותר,
אתה מנסה לעזור לאנשים, לעשות את מה שאתה באמת חושב שטוב לעשות,
טוב לעשות לא רק בשבילך, אלא בשביל כולם.

כשאתה עוצר את הריב שלהם,
של אחד מהחברים הכי טובים שלי לבין ילד מהכיתה שלי,
אתה מגלה כמה את רגיש כלפי אנשים,
אתה מגלה שאתה מבין לגמרי את הצד שעשה טעות,
אתה מבין לגמרי שהוא בדיוק איפה שאת היית נמצא,
אתה מבין שהוא לא רצה לריב מכות, הוא רק רצה לדרוך על מישהוא כדי להמשיך הלאה,
ואתה יודע ומבין שעוד מעט הוא הולך להתרסק ולהבין שהוא צריך להיות הוא, האמיתי.
ואז אני יהיה שם בשבילו, כדי לעשות לו נחיתה קלה,
לא כמו שהיה לי, לא כמו שהיה לכל החברים הכי טובים שלי.

באיזה שהוא שלב כולם יבינו,
כולם יבינו,
שהם יפים כמו שהם ושהם לא צריכים שום מסכה.