למה אתה לא לצידי?!?! פרק 43!!

חיפשתי בעיניי את הארי,
לפתע ראיתי אותו עם המזוודה עומד בצד וראשו שמוט למטה כשדמעות יורדות להן במורד לחיו,
רצתי אליו ונעמדתי מולו הוא לא הבחין בי כחכחתי בגרוני הוא הרים את מבטו אליי ונהיה המום חייכתי קצת והבטתי אל תוך עיניו
"אשלי,מה את עוש.." הוא התחיל לומר אך קטעתי אותו בנשיקה חמימה,
בהתחלה הוא הרים גבה לא הבין ואחר כך זרם איתי!
התנתקנו והבטנו אחד לשני בעיניים,
"הארי אני מצטערת, אני לא ידעתי,אני אוהבת אותך," אמרתי ופרצתי בבכי הוא חיבק אותי מאמץ אותי אל חיקו, "אני אוהב אותך,"
הוא אמר והביט אל תוך עיניי ואני על שלו!
"ומה חשבת לעצמך שתכננת לנסוע, ולהשאיר אותי כאן מה אתה דפוק," אמרתי ונתתי לו מכה
קטנה בכתף!
"זו את שצרחת עליי, ואמרת שאני זבל ואפס מה אני אמור לעשות??" הוא ענה לי בחיוך,
"לא אשמתי שהחלטת להגיד לי שבגדת בי" עניתי וקרצתי,
"לא הייתה לי ברירה אחרת אבא שלך הכריח אותי," הוא אמר ,
"לא נורא אבא שלי קיבל את הלקח שלו," אמרתי והצבעתי על היד שלי בחיוך, הארי הביט בי ותפס בעדינות בידי וליטף את החריטה שעשיתי עם הסכין "את פשוט משוגעת, אני חתכת את עצמך רק בגללי,ועוד רשמת את השם שלי," הוא אמר ונישק אותי, חייכתי אליו.
"זה רק איתך קרה לי, כי אתה כל מה שיש לי!
אני אוהבת אותך ופשוט נשברתי כשאמרת שאתה לא אוהב אותי!" אמרתי וליטפתי את פניו היפות והוא חייך אליי,
"טוב משוגעת שלי אני צריכים לחזור לבית חולים," הוא אמר ואני הבטתי בפליאה"למה לחזור??" שאלתי וליפפתי את ידיי סביב צווארו,
"שיטפלו בך ואני יחזיר אותך למלון,מחרתיים יש לנו טיסה! הוא אמר ונשק לי נשיקה קטנה וחמימה!
"טוב," אמרתי והתקדמנו לכיוון היציאה כשידינו משולבות זו בזו!
"אשלי,"
"מה עכשיו הארי?!"
"למה את בלי נעליים?!"
הארי אמר והבטתי אל
כפות רגליי שהיו ללא נעליים צחקתי, והסמקתי מעט, "טוב בואי נקח מונית" הוא אמר ואנח גיחחתי "לא צריך,האוטו של זאיין אצלי," אמרתי
"מה?? איך!? למה?!" הוא שאל בפליאה,
"כשאבא גילה לי את האמת רצתי מהר לבחוץ ואז חטפתי את המפתחות של זאיין מידיו ובאתי לכאן" אמרתי בחיוך קטן!
"אהה," הוא אמר
"רגע,את נהגת??" הוא שאל בלחץ מעט,
"כן," אמרתי בפרצוף חמוד,
הוא התחיל לצחוק וחיבק אותי "את משוגעת, אם שוטר היה תופס אותך בדרך זה היה הסוף שלך,
ואם היית עושה תאונה בדרך איך לא חשבת על זה?! זה היה מסוכן," הוא אמר ונכנס אל האוטו ואני התיישבתי לידו והוא התחיל בנסיעה,
"מה אנח יעשה?!
בשעת לחץ לא חשבתי מה אני עושה פשוט עשיתי מה שעלה לי מהר בראש,
פחדתי שאני יפסיד אותך," אמרתי ודמעה סוררת ירדה לי הארי הביט בי וניגב אותה וחייך אליי חייכתי גם אני, הגענו לבית החולים,
הרופאים לקחו אותי והחזירו אותי אל החדר הרופא כעס עליי אך לא אכפת לי כול עוד הארי איתי ואוהב אותי!!
"הארי,אשלי, אני מצטער,
אני גרמתי לשניכם המון צער וכאב ואני רק הסתכלתע בטובתי האישית ולא על ההרגשה שלכם אני מקווה שתסלחו לי"אבא אמר ואנחנו חייכנו אליו הוא חיבק אותנו והלך,
"שלום,"אחת האחיות אמרה בחביבות ונכנסה.
"היי אלנה," אמרתי בחיוך,
זו האחות שטיפלה בי בזמן שצרחתי שרציתי לראות את הארי,
"נו גברת פיין נרגעת," היא אמרה בחיוך וסידרה את התחבושת שעל ידי,
"כן," אמרתי בחיוך והסתכלתי על הארי שחייך אליי וקרץ אליי,
"נו בטח כל כך רצית לראות את בעלך והנה ראית ונרגעת," היא אמרה ואני הבטתי בה בפליאה.
"בעלי?!"שאלתי בפליאה.
אך אלנה לא שמה לב לתמיהה שלי ויצאה מהחדר הסתכלתי על הארי שהיה מעולף מצחוק ולא הפסיק לצחוק הצחוק שלו גרם גם לי לצחוק בלי שאני אדע למה אנחנו צוחקים