אוכל
ושוב, מגיע הזמן הכי קשה ביום, ארוחת הערב.
כולם בבית, ביחד מסביב לשולחן, ואני צריכה להיות איתם.
אמא ואבא מדברים על מה שקרה היום,
אחותי הקטנה מסיימת את האוכל מהר וחוזרת לצפות בטלויזיה,
ואילו אני יושבת, מוציאה חתיכות קטנות של אוכל ולועסת אותן,
מגניבה לכלב חתיכות בשר קטנות, מחביאה כמה במפית.
כשהצלחת פחות או יותר מרוקנת, אני חוזרת לחדר,
אמא ואבא עדיין במטבח, בטוחים שאכלתי,
אחותי הקטנה אוכלת חטיפים,
ואני עומדת מול המראה, מנסה להבין,
למה אני אף פעם לא רעבה?
תגובות (4)
תקשיבי, אני יכולה להגיד לך איך זה הולך אצלי לפחות
אצלי-התאבון שלי מושפע ע"י המצב רוח שלי
ככה שאם אני שמחה-יש לי תאבון
אם אני עצובה ומתוסכלת/כועסת-יש ייעלם לי האתבון
הוא יכול להיעלם לי לשעה,ליום,ליומיים או לשבוע+
את צריכה לראות מה משפיע לך על זה, כי אם את באמת לא יודעת, אולי אפילו כדאי שתדברי עם ההורים שלך ותתייעצי איתם
כי אין לך סיבה להישאר עם זה לבד
זה לא משהו שטוב לשמור בבטן
♥
נוני
זה לא סיפור אמיתי שקרה לי אבל אני פשוט קרובה לנושא מאוד, אז כתבתי.
יפה, מעניין וכתוב טוב…
מאוד יפה, קרני!
תודה :)