הירח במלואו, והעטלף במעופו- 14 חלק א' (קצר)

המשכתי ללכת אחרון כל הלילה. ואני לא בטוח אם הוקל לי שגוונים של כתום החלו להופיע באופק, בשלב הזה כבר היינו ליד הטנדר, וחיכינו שלהשתנות חזרה. ואכן, מאוד מהר הצמרמורת מתחילה להזדחל במעלה עמוד השדרה שלי, והפרווה השחורה מתחילה להיבלע בתוך העור, אני נופל הצידה ונותן לגפיים שלי להתקצר, לזנב להעלים, לאף להיבלע לפנים האנושיות-למחצה שלי, ובמהרה אני שוכב שם, אנושי ומותש. לוק זורק לי חולצה ומכנסיים, ואני מתלבש במהירות על, לפני שאשלי תראה את ה… צלקת שלי. אני מסתובב שהיא מתלבשת, ומכסה את העיניים ליתר ביטחון. וכך שכולנו לבושים ומאורגנים אנחנו נכנסים לטנדר, הפעם אני יושב מאחורה עם אשלי. ,וויל?…" היא אומרת ושולחת את ידה לצד הצוואר שלי, לפתע הוא כואב הרבה יותר, שאני שולח לשם את ידי היא חוזרת מוכתמת קלות בדם. אני לא מביט בלוק, והוא לא אומר כלום. וככה אנחנו פשוט שותקים במבוכה כל הנסיעה, עד שלוק עוצר מול תחנת האוטובוס. "נאסוף אותך באותה השעה מחר?" הוא שואל את אשלי שיוצאת מהטנדר, היא מהנהנת ומתחילה ללכת לכיוון הבית שלה. ושוב אנחנו לא אומרים מילה עד הבית. "אני אתקשר להגיד שאתה חולה אחר-כך." הוא אומר ויוצא מהאוטו. אני יוצא אחריו, נמנע בכוונה מלהביט בעיניים הכחולות הבהירות שלו. ככה זה אצל הזאבים, עמדתי לעשות משהו טיפשי ומסוכן שנוגד באופן ברור את הפקודות של מנהיג הלהקה, לוק עצר אותי. זה לגיטימי לחלוטין, אבל… כבר עמדתי לעשות דברים מטופשים ומסוכנים בעבר, ולוק אף פעם לא התנהג… ככה. "כמו שמנהיג להקה אמור להתנהג אתה מתכוון?" אני נוזף בעצמי במחשבותי. "אתה פשוט בכיין." אני הולך בדממה לעבר החדר שלי, ומתיישב על המיטה. "הוא לא התנצל…" אני חושב. "זה לא מתאים לו…" ידי אוחזות בראשי, זה מפריע לי הרבה הרבה יותר מידי, אני יודע את זה, רק שאז אני מבין למה, זה באמת לא מתאים לו.
זה מתאים לג'ק.