הקדמה-פגומה?

היי אני קורל,אני בת 17 וחצי בקרוב 18 יש כאלה שיקראו לי פגומה וזה מה שאני.
אני גרה עם אח שלי אצל סבתא שלי,כשהייתי קטנה,פרצו לנו הביתה ורצחו את ההורים שלי,בהכי פשטות שאפשר להגיד את זה,טראומות? כל הזמן אני יכולה באמצע היום להיזכר בזה ולצרוח,אני יכולה לקום באמצע הלילה,אני לא ממש זוכרת מה הלך שם,אני זוכרת שלוש בומים של יריות,שהיה מהחדר ליד,קמתי וראיתי את ההורים שלי שוכבים על הרצפה לידם הרוצח שאת הפרצוף שלו אני לא ישכח בחיים תוך כמה דקות הוא ברח והמשטרה הגיעה,אני זוכרת את המקרה בתמונות בודדות,מאז אני גרה אצל סבתא שלי.
היום? אני עושה בעיות,בית ספר? לא ממש..אני בעייתית בנושא הזה,סבתא שלי כל הזמן אומרת לי דברים כמו 'מה יהיה איתך?' 'איזה עתיד יהיה לך אם לא תלמדי?'
נכון..אז עתיד לא יהיה לי..זה ידוע,למה להתאמץ למטרה לא מושגת?
אח שלי,רועי,גדול ממני בשנה,בן 19,אבל הוא בדיוק כמוני,היום הוא בצבא,אבל כשהוא היה בבית ספר הוא היה בדיוק כמוני.
חברה הכי טובה,מאיה,היא ההפך הגמור ממני,היא תלמידה מושלמת,גאווה להורים שלה,יש לה הורים מסודרים ואוהבים,איך אנחנו חברות?כנראה שהפכים באמת נמשכים.

התמונות שלהם ברציתי להסיף :)