נשיקת החצות

עמדנו שם, בליל הכוכבים, סביבינו חברים, מחזיקים בידהם כוסות שתייה ומחכים שהשעון יראה חצות, שהשנה תתחלף.
אני בשמלת ערב ובג'קט שלו, שגדול עלי בכמה מידות הוא בחולצה עם כיתוב משעשע ובג'ינס בלוי, שנינו עומדים ומחזיקים ידיים מסתכלים שעון הקיר כמו כולם סביבינו.
עשר השניות האחרונות של השנה, תמונות של הרגעים השמחים והעצובים של השנה רצות במוחי.
אני מסתובבת אליו וכורכת את ידי סביב צווארו.
תשע שניות. כולם סופרים.
אני מרימה את עצמי מעט על כריות הרגליים, כדי שפני יהיו יותר קרובות לפניו.
שבע שניות, הספירה ממשיכה.
הוא אוחז במותניי ומביט לעיני.
חמש שניות.
הוא רוכן אליי, אני מתקרבת אליו עוד יותר.
שלוש שניות.
השפתיים שלו נוגעות בשלי, הוא הדבר החם היחיד שאני מרגישה בלילה הקר.

כולם מסביבנו צועקים בקריאות שמחה, ואנחנו שנינו הופכים לאחד,
בנשיקת החצות.