פרק 26-הפנימייה מרתון 2014

לפתע מעיין עומרי ועמית נכנסו .
"הוא התעורר?"צעק עמית.
"כן" חייכתי.
דיברנו כולנו כולם ממש התלהבו ושמחו.
כולם יצאו ונשארנו אני ושחר.
"מה קרה מקודם?"
"כלום עזוב.."
"רומי!"
"סתם עומרי"
"מה הוא עשה עכשיו?"
"מקודם ירדנו לאכול ומישהי באה אליו ונישקה אותו הוא העיף אותה ממנו ואמר לי שהיא רודפת אחריו ושהוא אמר לה שהם לא יהיו ביחד"
"נו ו..,"
"מה?"
,הוא לא פגע בך זה לא אשמתו שאיזה פסיכית רודפת אחריו .."
"לא יודעת שחר"
״בסדר יש זמן" חייך.
דיברנו וצחקנו ויצאתי החוצה.
"רומי.." עומרי ניסה לדבר איתי.
"לא עכשיו עומרי"
"טוב.." הלך מבואס.
~כעבור יומיים~
אני ועומרי לא ממש מדברים שחר השתחרר מבית חולים הוא התאושש מהר יותר משחשבו חזרנו לפנימייה .
~בוקר~
קמתי התלבשתי התארגנתי ואני מוכנה האמת? לא עשינו כלום מאז מה שקרה אנחנו רק יושבים בחדרים יוצאים לפאב או לפארק וחוזרים לישון.
יצאתי מהחדר והתיישבתי על הספסל .
פתאום מישהו קרא לי.
"רומי.."
זה היה עומרי.
"מה?"
"תקשיבי.."
"עו.."
"לא,רומי תקשיבי אני אוהב אותך יותר משאת מדמיינת לעצמך בבקשה רומי אני לא יכול בלעדייך יותר!"
"מי זאת הייתה?"
"לא יודע איזה סתומה אח שפגשתי במועדון ומאז היא לא עוזבת אותי"
"עומרי.."
"רומי אני נשבע לך"
הסתכלתי עליו הוא לא שיקר לי זה בטוח!
חיבקתי אותו .
הוא הרים לי את הראש ונישק אותי.