אני ורק אני- פרק 12

התיישבתי במושב ורועי התיישב לידי ואז…
"אהה… רועי?" זאת היתה עדי
הוא הסתובב אליה
"מה היא עושה פה?" היא שאלה ועשתה פרצוף תמים כזה
"תנסי לא להראות כל כך טובה, זה לא הולם אותך, דבר ראשון" רועי התחיל "והיא תעשה כאן מה שבא לה, זה כמו לשאול למה את פה, את יודעת… כי אף אחד פה לא סובל אותך"
היא הסתכלה עליו מזועזעת, גיחכתי לעצמי בשקט, כל הכבוד לו. איך הוא מגן עלי, כמו שהוא הבטיח לי אתמול.
"תסתמי כלבה!" עדי צעקה עליי, היא כנראה שמעה אותי.
אלון ניסה להרגיע אותה
"סליחה על זה…" רועי התנצל בפניי
"זה בסדר" עניתי "זה לא שלא ציפיתי למשהו כזה, אתה יודע"
"חחחח כן…. אפשר לומר שזה היה צפוי"
"אז איך אמרת שקוראים לך?" שאלה אותי נוי
"דניאל" עניתי, אתם קולטים שהיא איתי בכיתה 3 שנים והיא לא יודעת איך קוראים לי?? הזוי
"אהה… את בכיתה שלי נכון?" היא שאלה אותי
"את לא רצינית?" עניתי לה "את לא ידעת שאני איתך בכיתה?"
"לא.. לא היא ניסתה לתקן את עצמה… בגלל זה את נראית לי מוכרת"
חייכתי אליה חיוך מזויף, כאילו אני מבינה, ושזה בסדר שאני איתה 3 שנים בכיתה והיא לא זוכרת אותי.
"רגע…" אדם התחיל
הוא החבר של נוי, אם אני לא טועה
"את ורועי כאילו… ביחד?"
הרגשתי את הלחיים שלי בוערות
"לא, אנחנו לא" רועי מיהר להציל אותי
ראיתי בזווית העין שעדי חייכה. היא שמחה שאהוב ליבה שלא סובל אותה עדיין פנוי.
הזויה שכמוה.
"אז… מי בא למסיבת סילבסטר אצלי שבוע הבא?" זה היה אלון
"וואו, אחי, ההורים שלך מסכימים?" עומרי שאל
"ההורים שלי טסים לח"ול שלושה ימים לפני זה" הוא חייך חיוך ערמומי, גם אלון חתיך, אבל הוא לא הסגנון שלי.
"יואו אדם…" התחילה נוי להגיד במבט חולמני, היא התקרבה אליו "תנשק אותי בחצות"
"אני יכול אפילו לפני" הוא חייך אליה וצירפת אותה.
"איי ייאי ייאיי!!" רועי אמר "תרגעו שניכם, זה מקום ציבורי, באמת, לא מכובד"
כולם צחקו, אפילו אני
"אני באה לסילבסטר אצלך" עדי אמרה לאלון, ונמרחה עליו בניסיון נדוש לגרום לרועי לקנא.
"גם אנחנו" אמרו נוי ואדם
"אם אני אשיג מישהי עד אז, אני אבוא" זה היה עומרי
"מפגר, יש לך כבר חברה!" רועי צחק עליו
לקח לעומרי משהו כמו שבע שניות עד שנפל לו האסימון
"אהה…. נכון" הוא הבין, בחיי איזה מפגר היד הזה.
"אני בא רק אם את באה" רועי התחנף אליי
"לא, נו תעזוב אותי…" ניסיתי להתחמק
"את באה!"
"אני לא"
את כן!"
"לא"
"כן!"
"נו זה ימשך עוד הרבה זמן?!?" התעצבנה עדי
"למה את לא באה באמת?, יהיה פיצוץ" אמרה לי נוי
הייתי חייבת לתרץ איזשהו תירוץ
ובזכות חוכמתי הרבה בחרתי בתירוץ הכי מפגר
"אין לי מה ללבוש"
ציפיתי שהם יצחקו עליי
"שטויות נו מה… אני אביא לך משהו מהארון שלי" היא אמרה לי
"לא צריך… זה בסדר"
"אני לא שאלתי" היא אמרה בטון ענייני וחזרה ל"ענייניה" עם אדם.
האוטובוס עצר בתחנה, כולם ירדו, אנחנו ירדנו אחרונים.
"ביי יוסי" נפרדתי מהנהג וירדתי מההסעה
פתאום…