החץ 4

מיום ליום הנערה נעשתה חלשה יותר. כך לפחות נראה…
"בפעם האחרונה!" צעק אוליבר זועם ואדום. "למה את בורחת מאביך?!"
"אני אומר את זה במילים שאתה תבין. א-נ-י ל-א א-ו-מ-ר-ת -ל-ך כ-ל-ו-ם-!-!" אמרה מירוקו ברוגע.
אוליבר רצה לסטור לנערה, אך ג'ון עצר בעדו.
"איך הרגל?" שאלה פליסיטי בחביבות. הנערה נאנחה.
"מה התאריך היום?" שאלה מירוקו את פליסיטי. "10.11." ענתה פליסיטי. פניה של הנערה החווירו.
"נעלמתי לזמן רב מידי ובזכותך, הוא עכשיו אחרי" אמרה והשפילה ראשה.
"מה שמו?" שאל אוליבר בקשיחות.
"הוא ירדוף אחריך עד קצה העולם, הוא יהרוג כול קשיש ורוצח שיעמוד בדרכו, עד שימצא אותי" אמרה בפניה נראה שמץ של שקר.
"אני יודע שאת משקרת" אמר.
"הייתי צריכה להתאמן יותר" אמרה מירוקו.
"טוב, אשמח לקבל רגע אחד עם אוליבר" ביקשה מירוקו.
ג'ון נאנח. "אל תעשה שטויות אולי" אמר ג'ון והלך לדרכו עם פליסיטי.
"הזדמנות אחרונה" אמר אוליבר ונעץ בה מבטו.
"השם סלייד, מוכר לך?" שאלה מירוקו.
אוליבר החוויר. "מאיפה את…" התחיל.
"ומה עם שאדו?" שאלה שוב.
"מי את" שאל אוליבר. "ולפני שאת עונה תחשבי טוב טוב"
מירוקו חייכה.
"אני חושבת שאתה צריך לגלות בעצמך" אמרה בחיוך זדוני.
"בשביל שאדו, אנא שחרר אותי" ביקשה ומבט ועטתה מבט רציני על פני ה היפות.
אוליבר שיחרר את מירוקו. מוקסם ומבוהל בו זמנית.
"אני יודעת שזה הרבה לעכל, אבל סלייד לא מת" אמרה מירוקו.
"מה זאת אומרת…?" שאל אוליבר.
"אני הרגתי אותו בעצמי!" אמר.
מירוקו חייכה. "הוא קם לתחייה בפעם הראשונה, למה זה שונה בפעם השנייה?" שאלה בחיוך ומזגה לעצמה וודקה.
היא לגמה ממנה בזהירות ועיוותה את פניה למרותו של המשקה.
"הוא חי, והוא אחריך" אמרה.
"את… את הבת של סלייד??" נחרד אוליבר.
"מה פתאום!" נחרדה מירוקו גם היא.
"יש לי את המקורות שלי" אמרה.
"אתה בקשר עם שרה?" שאלה.
"איך…." התחיל שוב אוליבר. "סלייד. מה הוא רוצה ממני?" שאל.
"כנראה להרוג אותך…" מלמלה מירוקו.
"למה?" שאל.
"כי בעניו אתה רצחת את שאדו, בדיוק באותה מידה שאייבו החזיק ברובה ולחץ על ההדק" אמרה מירוקו.
——————————————————————————————————-
"בבקשה! בבקשה לא!" צעק אוליבר וצנח על ברכיו מאחורי שרה.
"אז אני מבין שעשית את הבחירה שלך" אמר אייבו וירה בראשה של שאדו.
אוליבר היה המום והביט בגופתה של אהובתו.
"בן זונה!" צרח וניסה לקום, אך אנשיו של אייבו החזיקו אותו.
——————————————————————————————————-
נראה היה שגם מירוקו ראתה זאת, אך מזווית אחרת…
===================================================
מירוקו קפצה מבין העצים והביטה בשאדו. באמה. היא ראתה את אנשיו של אייבו ואת אוליבר ושרה. היא רצתה לעשות משהו, אך היא הייתה בידיים חשופות.
מירוקו שקעה בחלומה בניסיון להציל את שאדו, אך כבר היה מאוחר מידי.
"לא!!" צרחה בכאב. צביטה בליבה גרמה לה לבכי ללא הפסק.
אחד מאנשיו כהי העור של אייבו שמעו את יללתה של מירוקו שהתערבבה בצרחתו של אוליבר.
הוא ירה עם רובו לעבר העצים.
"מה אתה עושה?" צעק אייבו. "יש שם מישהי" ענה האיש במבטאו החזק.
אייבו אמר משהו לא מובן לשניים מאנשיו, בזמן שמירוקו קפצה מעץ לעץ, כמעט נופלת מהדמעות שיטשטשו אותה.
עוד ירייה נשמעה, וכעבור דקה נשמעו צרחות מקרב אנשיו של אייבו שנשארו ליד אוליבר ושרה.
רק אדם אחד יכול להפיל את כולם. סלייד.
==================================================
"קראתי לעצמי על מה שהרס אותו" אמרה מירוקו.
"אבל איך את יודעת את כול הדברים הללו?" תהה אוליבר.
"כול דבר בעתו" אמרה הנערה.
מבחוץ נשמעה צרחה.
אוליבר זיהה מיד את קולה של פליסיטי.
אוליבר רץ כשמירוקו צולעת בקושי רב אחריו.
"תישארי כאן!" אמר לה ויצא ממרתף המועדון.
"כן בטח…" מלמלה הנערה וצלעה בעקבותיו.
זה היה האיש שפרץ ל'קווין קונסולטדייד'. האיש שהרג שני מאבטחים, בלש, שבר דלת ברזל ענקית וסחב משהו שפיל היה סוחב בקושי.
האיש הזה קיבל מירוקו ושרד…
אוליבר כעס. "אתה זז צעד אחד ואני שובר לה את המפרקת" אמר האיש כאילו הוא מסומם.
"סיירוס נכון?" שאלה מירוקו ורק אז שם לב אוליבר שהיא מאחוריו.
"אני אפילו לא אטרח לשאול איך את יודעת את זה" אמר אוליבר ונאנח.
"את באה איתי" אמר סיירוס בטון כמעט רובוטי וזרק את פליסיטי על הרצפה ליד ג'ון המעולף.
"בחלומות" אמרה מירוקו (מירוקו=חלום).
"חייבים להרוג את סלייד מחר" צעקה מירוקו לאוליבר.
"ונזהרת מבלוד?" שאלה, מתעלמת לחלוטין מסיירוס שעט לעברה בעשרים כוחות סוס.
אוליבר משך בכתפיו.
"את ממש חידה את יודעת?" אמר.
מירוקו חייכה.
"את בטוחה שאת יודעת מה לעשות?" שאל אוליבר.
"בטוחה" ענתה בחיוך מירוקו.
סיירוס רץ אליה ועמד להחזיק אותה.
"עצור"