could this be love? פרק 5

פרק5:
-נקודת מבט של אפרת-
ינון היה כל הנסיעה בעצבים, פחדתי שבסוף נעשה תאונה או משהו.
נכנסו לבית חולים , עברנו מלא פרוזדורים ארוכים כאלה, מלא רופאים נכנסו ויצאו מחדרים, בקיצור הייתה הרגשה שאנחנו בבית חולים.

ראיתי את ראם יושב ומחכה ראו שהוא היה בשיא העצבים שלו, "נוו איך היא?" השאלה הכי מטומטמת שיצאה לי מהפה כל החיים.
הוא הסתכל אליי ונאנח "עדיין לא יודע היא עדיין בחדר והיא לא יצא משמה מי שהיא פה" הוא אמר ושמעו שקולו היה שבור.
"היה בסדר…………אני מקווה" אמרתי בלחש לא רציתי שישמעו אותי אומרת את זה, בכל זאת ראם צריך את התקווה הזאת שהיא בסדר, אבל מה שכן שיש מצב שהיא לא תצא מזה.
ישר שחשבתי אל זה התחלתי לבכות ולא עצרתי לא יכולתי לעצור לחשוב שהחברה הכי טובה, חברת ילדות שלי אולי לא תחזור מהחדר שהיא נמצאת בו עכשיו.
הרגשתי שני ידיים מחבקות אותי, הרגשתי מוגנת איתו שהוא חיבק אותי, כאילו אני והוא היחידים בעולם, הרופא יצא אחרי שכבר הרטבתי לא את כל החולצה שוב….מסכן.
שלושתנו קפצנו ישר " נו מה איתה?" ראם שאל מיד , "היא בסדר?" שאלתי אחריו שנינו שאלנו בלחץ "תנו לבן אדם לדבר" ינון אמר בגיחוך קטן.
"טוב…" הרופא אמר את המילה הראשונה שיצא לו מהפה משהוא בא אלינו "אני חושש שיש לי חדשות רעות…" אחרי שהוא סיים את המשפט הזה הדמעות ביצבצו בזווית עיניי והרגשתי איך הדמעה הראשונה כבר זלגה.
"תקשיבו המשאית פגעה בה חזק והיא עפה ונחתה בראש קיבלה מכה חזקה ויש לה שמה דימום פנימי הרגל והיד נשברו וביד השנייה יש לה נקע" הוא סיים וכולנו הינו בשוק פשוט ככה היה הפרצוף של כולנו :0 .
________
אחרי שעה שישבנו ומאז שהרופא דיבר איתנו הוא לא יצא שוב, ראם הלך סוף סוף (אחרי שיכנועים רבים) לקנות לו שתיה.
אני וינון נשארנו לבד, ,את רוצה לאכול?" שאל אותי לאחר 5 דקות שישבנו שם, הנדתי את הראש לשלילה .
"את רוצה לשתות?" הוא שאל בדאגה יואווווווו איזה נוני אני לא חברה שלו והוא ככה דואג לי, אולי טעיתי לגביו?.
שוב הנדתי את ראשי לשלילה לא היה כוח לדבר מרוב הדאגה שהייתה לי, "אני הולך הביתה להביא בגדים למחר להביא לך משהו?" שאל טוב נו אני ילך איתו לא יקרה כלום נכון(?) זה 5 דקות וחוזרים.
"אני יבוא איתך אני גם צריכה לקחת בגדים לי ולראם"
"אוו חשבתי שאיבדת את הקול מזה שלא דיברת" הו א אמר מחויך ואני גיחכתי.
הוא הסיע אותנו נכנסו לבית שלו לקח כמה דברים אחר כך נסעו לבית של ראם כדי לקח גם לו בגדים.
ואחר כך נסעו אליי, נכנסנו לחדר שלי ושמעתי את הדלת מאחורי נסגרת, הסתובבתי וראיתי את ינון מחויך, ,את יודעת כמה זמן חיכיתי לעשות את זה שוב…" הוא לחש בקול מגורה.
"את מ…." נקטעתי ע"י השפתיים שלו, והלשון שלו שמצאה דרך להתפתל לפי , שוב פעם עבר בי הקול הזה שאמר לי : ’לא אל תתפתי לזה’ , ’לא הוא משחק בך רק כדי לשכב איתו’ .
ושוב פעם ניתקתי את הנשיקה הרגל מחורבן :( , הוא הסתכל אלי במבט מבולבל ולא הבין למה עשיתי את זה.
החלטתי לשתוק והלכתי לארגן תיק, סיימתי וירדנו לאוטו, ואיך שינון הפעיל את הרדיו היה את השיר : HEY BROTHER של AVICII שמעתי את המילים של השיר, וממש התחברתי אליהם.
חשבתי אלי ואל שרון , שבאמת הינו והאמנו בלהיות אחת בשביל השנייה בכל דבר, ולדואג אחת לשנייה, ואם למישהי היה כואב לשנייה עוד יותר ולהפך, אם לשנייה שמח לשנייה עוד יותר.
וגם אם היינו רבות אחרי כמה דקות משלימות, גם אם זה היה הדבר הכי נורא ,כל הנסיעה הייתי בשקט וחשבתי אלי ואל שרון אל זה שיש מצב שאני לא רואה אותה יותר.
ינון עצר את האוטו לא שמתי לב אבל הנסיעה עברה מהר ינון כבר יצא וסגר את הדלת שלו, ובא לצד השני כדי לפתוח לי את הדלת יצאתי ולקחתי איתי את התיק, בשניה שיצאתי מהאוטו ינון סגר את הדלת ונישק אותי, הוא הצמיד אותי על בדלת של אוטו , אני לא חושבת שאפשר להיות יותר צמודים ממה שהיינו, סיכה לא יכולנו להכניס.
ידיי אוטומטית נשלחו לעורף שלו , וידיו נחו על מותניי , הרגשתי טוב אם הנשיקה אבל המחשבה ששרון שם בחדר הפריעה לי להנות מהרגע.
התנתקתי מהנשיקה והפעם לא שתקתי ,תקשיב ינון…" הוא הסתכל אלי במבט מבולבל כאילו הוא עשה משהו לא טוב חמוד שכזה.
"אני לא מרגישה בנוח…בגלל ש….שרון והכל…." אמרתי בגימגום והוא הסתכל אליי במבט מנחם ואמר "אני רוצה לדבר איתך אני מרגיש שזה יותר מזה" אמר וואו הוא ממש קרא אותי .
הנדתי בראשי לחיוב הלכתי לראם הנחתי לידו את התיק ואמרתי לו שיש לו שמה בגדים "תודה רבה אפרת שאת פה ודואגת לי ברגע הכי קשה" הוא אמר בקול שבור ,בקול שאיבד תקווה ,איבד את הסיבה לחיות בלי אהבת חייו.
"טוב יאללה ינון מחכה לך לא?" הוא אמר בחצי חיוך בקושי, "כן טוב…..איך אתה יודע?" שאלתי מופתעת , "הוא סיפר לי שהוא ….. טוב מה את רוצה שזה יצא ממני לכי אליו כבר" הוא אמר הפעם בחיוך שלם אבל מזויף :( "טוב א5ני הולכת אבל כל דבר קטן טוב או רע אתה מתקשר טוב?" שאלתי בקשיחות כזאתי שאני אוהבת ; ) ,כן המפקד, הוא אמר בצניות והלכתי לחצר של הבית חולים.
יצאתי ראיתי את ינון מחכה לי בספסל עם שני פחיות קולה ושני בגט עם חביתה, "נוו מה את עומדת תשבי תאכלי ואז נדבר" ישבנו שתינו בספסל שרק אור קלוש מאיר מעלינו והירח שהיה מלא ומאיר בשמים עם כוכבים בוהקים לצידו.
סיימנו לאכול ולשתות ואף אחד לא יידע איך להתחיל את השיחה אחרי 5 דקות של שקט מביך ינון שאל אותי "למה תמיד שאנחנו מתנשקים את מפסיקה את זה?"
חשבתי מה לענות לו כי א. הייתי בשוק :0
ב. הייתי בשוק :0 בקיצור היתתי בשוק של החיים שלי !! לא ידעתי מה לענות
"אה…אהה…" החלתי לגמגם ולא הוצאתי את המשפט בשלמותו
"כי אם את לא רוצה את יכולה רק להגיד" הוא אמר יואאוו איזה נסיך!!!
"לא זה פשוט ש…אני מפחדת"
"ממה?" הוא שאל והיה נראה כאילו הוא יודע כבר מה התשובה.
"אני מפחדת….מזה… שאני יתנשק איתך ואתה רק תשתמש בי כדי לסמן עוד וי" אמרתי ואוטומטית עלו בעיניים דמעות , הוא חיבק אותי ולחש:" את מטומטמת את יודעת.", הסתכלתי אליו במבט של מה?? כאילו אני בוכה וזה מה שאתה אומר לי?….
הוא צחק ואמר "אני בחיים לאר יעשה לך את זה את לא כמו כל הבנות את משהו מיוחד את" הוא סיים ואני ישר חיבקתי איתו חיבוק שבאמת אוהב , אוהב אותו אבל לא מפסיק לחשוב על שרון שנמצאת עכשיו בחדר ניתוחים וכנראה לא תצא משם.
התנתקנו מהחיבוק שארך כמה דקות הסתכלתי אל עיניו ואז אל שפתייו וראיתי שהוא בדיוק עשה אותו דבר, גיחכתי התקרבנו עד שהשפתיים שלו ריפרפו אל שלי באנו להתנשק שוב אבל פתאום שמענו צלצול ישר הסתכלתי על הצג של הטלפון שלי וראיתי ’ראם החתיך ’ (שם שהדפוק הזה בחר לי ולא שינתי אותו מאז).
עניתי בלחץ "מה קרה משהו? היא בסדר?"
"היא…….."