כבר לא
כשאתה לצדי,
אני מרגישה חזקה,
כי כשאתה, כי כשאתה…
וכשאתה, לצדי,
פתאום יש לי אומץ לומר לדבר לעמוד,
כי כשאתה… כשאתה…
ועכשיו,
כשהחורף חודר בחלון,
ועכשיו,
עכשיו זה לא חלום,
ואני שרה,
כי אני קרה,
אבל זה לא משנה,
סתם עוד שיר,
לא משהו מיוחד,
נזרק מהמוח שלי,
המעוות.
ובקיצור,
אני גמור,
עזבת אותי, אבל היי
מסתכלים,
על צדדים,
משנים דרכים שחשבנו שיש לנו.
תגובות (13)
שיר יפה… יש דברים שסתם באים מהמוח. אני חשבתי על שיר ומנגינה בשבילו סתם ככה. דברים כאלו קורים.
תמשיכי את הסיפורים שלך!
איזה מהם?
אה…. כולם.
חח אוקי נתחיל במאומצת
אוקי.
כמה סיפורים יש לך?
הרבה….
מאומצת,
אוולין גונס,
החץ,
המהפכה,
ג'סיקה ג'ונס,
היקולקורס,
יום האבל השנתי שלי,
המגפה (היום יהיה לי…)
ועוד מלא…..
לא רע, לי יש בערך שישים סיפורים אבל רובם בעמוד הראשון כבר שנה…
משהו כזה… רוב הסיפורים שיש לי, אני אפילו לא זוכרת שהם קיימים עד שאני רואה אותם, או שהם עצרו בפרק הראשון או השני או במקרה הטוב השלישי.
אני לא עוצרת סיפורים, פשוט בקושי מסתכלת עליהם. אני מתייאשת מסיפור כשאני פשוט שונאת אותו, אבל זה לא קורה לי הרבה.
טוב, לפחות זה יופי של תרגיל כתיבה.
חחחח. אני פשוט מתחילה כול כך הרבה סיפורים אחרים שאני לא ממשיכה ישנים… אני הבטחתי לעצמי שאני אנסה לגמור סיפור אחד אחרי השני, אבל כול פעם צץ לי עוד סיפור. כאילו אני חוסמת את הכתיבה שלי כשאני כותבת רק סיפור אחד, אבל כשאני כותבת מיליון סיפורים אני לא יודעת איך להמשיך אחרים ואני לא חושבת שאני מסוגלת…
אני יודעת שאת ממש אוהבת החץ, אז ישר אחרי מאומצת אני אכתוב עוד פרק שלו
יש! זה באמת סיפור טוב.
ואם גם גברת דניאל-בתה-של-בסתת הנחמדה תועיל בטובה להמשיך את חלומות זה יהיה כיף…
נראה לי שהיא לא כבר לא נכנסת הרבה… -_-
השיר ממש יפה.. :)
יש סיפורים או שירים כאלה שזה פשוט צץ לך במוח……