הערצה-שינתה אותי!

התחלתי להעריץ את וואן דיירקשן חורף שעבר בזמן מבצע- "עמוד ענן".
בהתחלה חשבתי שהערצה הזאת עושה לי רק טוב.
התחלתי להבין יותר טוב אנגלית, ממש רציתי ללמוד, השירים שלהם נתנו לי מוטיבציה.
הערצתי אותם ממש קשה בלי לשים לזה לב.
אני כל יום ההיתי נכנסת לאתר מעריצים, ההיתי בודקת כל מה שקשור אליהם וכל היום ההיתי עסוקה רק בהם בלי לשים לב לכלום מסביבי.
לא שמתי לב שהפסקתי להקשיב להורים שלי, לא שמתי לב שהשהות שלי במחשב יותר מידי שעות ביום פוגעת בציונים שלי. חשבתי שהציונים נפגעים בגלל שאיני מבינה את החומר אבל זה לא היה כך, זה היה בגלל שלא היה לי זמן להשקיע, ההיתי עסוקה מידי בלרדוף אחרי כל הפרטים על וואן דיירקשן.
הערצה הזאת סגרה לי את העיניים.
התחלתי להתעצבן לעיתים קרובות יותר על אחים שלי בגלל שהם היו נכנסים אליי לחדר בזמן העיסוקים ה"חשובים" שלי והיו מציקים לי עם הבעיות הקטנות שלהם.
אני התחלתי להזניח את האחים שלי, הפסקתי לנשק אותם סתם ככה, הפסקתי להגיד להם מזל טוב ביום ההולדת ולארגן את הבית יפה.
הרבה פעמים חשבתי על כך שיגיע היום ואני אפסיק להעריץ את וואן דיירקשן אבל לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר.
כן, היו יתרונות בהערצה שלי: אני התחלתי להבין אנגלית, התחלתי להבין על מה כל העולם מדבר ולא להיות מנותקת ממנו, אבל היו הרבה יותר חסרונות.
אני לא אומרת שכל הדיירקשניות כאלו, אני אומרת רק על עצמי.
המחשבה על כך שההורים שלי במשך שנה סבלו ממני בגלל הערצה המטופשת שלי, לחשוב שהאחים שלי כשהם הכי זקוקים לחיבוק חם ואוהב ואחותי שהיא עכשיו כמוני בגיל ההתבגרות ואני קצת יותר גדולה ממנה אז אני יכולה להביא לה עצות לגבי כל מה שהיא עוברת, לחשוב על זה שהתחלתי לריב לעיתים קרובות יותר עם החברות שלי, ולמה כי אני הפסקתי לשים לכל זה לב, כי ההיתי עסוקה מידי.
אני עדין אוהבת את וואן דיירקשן, זאת אומרת לא שונאת אותם אבל בכל זאת הערצה הזאת נגמרה! ואני שמחה! עובדה היום ליפני ראש השנה הלועזי סוף סוף עזרתי להורים שלי לנקות את הבית, מזמן לא עשיתי את זה, מזמן לא גרמתי להם לחייך ולהיות גאים בי.