המתים מדברים בגשם
גשם זלעפות ירד בבית הקברות.
חבורה של אנשים לבושי שחורים התהלכו בין מצבות האבן הקשות.
אחד מהם, היה ילד צעיר שאביו נהרג בתאונת דרכים לפני כשנה.
מאז הוא היה שומע קולות של נשים, גברים וילדים.
בבית הקברות, הקולות היו כל כך רמים שזה היה מחריש אוזניים.
והילד סבל בשקט, כי הוא הלך לבקר את אביו.
ואז פתאום, הוא הבין שהקולות הם קולות המתים,
ותהה כיצד זה אפשרי, אם המתים אינם מדברים.
אז מה הם הקולות הרמים?
לאחר חמש שנים, הילד הפך לנער.
עם הפיכתו לנער, הקולות הפסיקו.
כי לאט לאט הוא הבין, שהמתים אינם מדברים.
גשם זלעפות ירד בבית הקברות.
חבורה של אנשים לבושי שחורים התהלכו בין מצבות האבן הקשות.
אחד מהם, היה ילד צעיר שאביו נהרג בתאונת דרכים לפני כשנה.
מאז הוא היה שומע קולות של נשים, גברים וילדים.
רק שהפעם, היה זה ילד אחר.
בנו של, שוב פעם האזין.
ורק אחר כך הבין שהמתים כן מדברים,
אבל רק בגשם, גשם זלעפות.
תגובות (4)
זה דווקא דיי יפה.
סיפור טוב.
מגניב. אם כי השורה "בנו של, שוב פעם האזין" היא הבעיה היחידה אצלך.
אני שונא לתת שמות לדמויות, וגם לדעתי זה מוסיף מסתורין
לא ממש הבנתי את הפואנטה..
הכתיבה לא ממש התאימה לסיפור, אבל נתמודד.
נחמד סה"כ.
דניאל