אני ורק אני- פרק 9

"הוא כבר לא אבא שלי יותר"
הרגשתי גוש בגרון
"דניאל זה שהוא עזב לא אומר שהוא כבר לא אבא שלך!" היא כעסה עליי
"הוא עזב אותנו, בלי כלום, השאיר אותנו כאן לאכול את החרא שלו ולתת לך ולנו להדרדר ואת עוד רוצה שאני אקרא לו אבא שלי?!?!" התפרצתי עליה
היא קמה בכעס מהמקום והלכה לחדר שלה… התחלתי לבכות, איך הגענו למצב הזה?? איך??
ואז הפלאפון של הבית צלצל , ניגבתי את הדמעות ועניתי
"הלו?" שאלתי, קולי היה צרוד, שמעו שבכיתי לא מזמן
"דניאל?" זה היה רועי
"מה אתה רוצה רועי?" שאלתי אותו, מנסה לגרום לקול שלי להישמע כמה שיותר רגיל
"הכל בסדר?" הוא שאל, כאילו הוא מודאג
"כאילו שאכפת לך" עניתי,מנסה להישמע כמה שפחות פסימית.
"אכפת לי, דניאל, באמת שאכפת לי" הוא נשמע כלכך אמיתי…
שתקנו למשך חצי דקה או דקה
"טוב, תודה שהתקשרת" אמרתי לו ובאתי לנתק
"רגע חכי" הוא אמר.
"מה?"
"לבוא אלייך?"
"לא"
"בטוחה?"
"כן"
"טוב, אני מצטער בשבילך…" הוא אמר
"מה??" תהיתי
ואז הוא ניתק.
אוקיי מוזר מלמלתי לעצמי והסתובבתי בחזרה לספה.
ואז שמעתי דפיקה בדלת, קמתי ופתחתי אותה
ורועי עמד שם

4 תגובות ממשיכה :)
(העליתי את הרף, שמתם לב, כי בפרק הקודם קיבלתי 2 תגובות בחמש דקות בערך חחח)