"זה כמו לקחת תנופה ולהצליח לעוף.." – הקדמה

התעוררתי לעוד בוקר טיפוסי, טוב…רק שהוא לא היה ממש טיפוסי בהמשך שלו.
התרוממתי מהמיטה, ממלמלת לעצמי בקול את המשפט המוכר "stay strong, be yourself and never say never!" המשפט, שאני אומרת בכל יום פחות חמישה פעמיים, למה? -פשוט מאוד, כי אני מאמינה בו. אני צריכה להישאר חזקה, כי יש לי כבר תקופות נוראיות כל כך בעברי, שרק המחשב עליהן גורמות לי לבכות, תקופות שבהן הייתי חותכת, תקופות שהייתי מרעיבה את עצמי ובוכה בכל לילה עד שהייתי נרדמת, ולפעמיים…לפעמיים לא הייתי נרדמת בכלל, הייתי בוכה עד שהשעון המעורר שלי היה מצפצף בשעה שש וחצי בבוקר. שוב.
תמיד להיות עצמך, כי אתה לא תהיה עצמך אתה תאבד את השפיות שלך, אתה תאבד את המציאות ואת האהבה שלך, את כוח הרצון ואת העצמאות שלך.
ולעולם לא להגיד לעולם, כי אני לא יודעת מה יקרה לי מחר, אני לא יודעת מה יקרה בעוד שבוע ומה בעוד שנה, פעם אמרתי שלעולם אני לא אחתוך, אך עשיתי זאת.
אמרתי שאני לעולם לא אפגע מאהבה אך כן נפגעתי. אמרתי אפילו דברים מוזרים כגון – אני לעולם לא ייעשה חורים באוזניים, אך עשיתי עוד שלוש חוץ משני העגילים הרגילים שיש כמעט לכל ילדה בעולם.
נאנחתי, קמתי מהמיטה ומוציאה בגדים נוחים, ולא, לא בגדם לבית הספר, כי אני לא הולכת להיות שם הרבה זמן, החברה הכי טובה שלי לוטי, החליטה שאני חייבת לבוא איתה לסיבוב ההופעות של האלבום החדש של אח שלה, "זיכרונות חצות" קוראים לו..אני חשובת.
אך בכל אופן, זה לא מה שמעניין, מה שמעניין זה שאני טסה עכשיו! אומנם לא לכל הסיבוב הופעות, אנחנו נתלווה רק לחצי ממנו, אפילו שזה גם משהו שלוטי אף פעם לא עשתה, ולכן היא רוצה לקחת אותי איתה.
הטלפון שלי צלצל, משמיע שוב את המנגינה האהובה של just the way you are של ברונו מארס.
חייכתי למראה הצג של לוטי והצמדתי את האייפון לאוזן, "היי אחות." היא אמרה, "מה קורה?" שאלתי, מכפתרת את ארבעת הכפתורים הכסופים במכנסי הג'ינס סקיני הלבן שלי.
"אני עוד חצי שעה אצלך, את תהיי מוכנה?" היא שאלה, "בטח.." מלמלתי, "אוקיי, ביי, אני לא אפריע לך, אוהבת אותך!" היא אמרה , "גם אני אוהבת אותך!" אמרתי וניתקתי, שמה מהר חולצת ספגטי שחורה ומעליה סווטצ'ר שחור שגדול עלי, הסווטצ'ר הזה של אחי הגדול, מייקל, לקחתי לו אותו לפני חודש פחות אוי יותר…
בדקתי שהכל במזוודה וניגשתי לחדר המקלחת שלי, שוטפת את פני ומצחצחת את שיניי ומתאפרת קלות, שמתי את העגילים בכל המקומות, זאת אומרת… שני העגילים הרגילים, עוד עגיל בצד ימין, אליקס גם בצד ימין ועגיל בטבור.
לקחתי את שתי המזוודות שלי וירדתי למטה, מוציאה לי את הסלט שאמא השאירה לי, היא עדיין ישנה אך עדיין קמה מוקדם להכין לי אותו.
"ביי ילדה שלי.." אבא חיבק אותי מאחור ובדיוק באותו הרגע לוטי נכנסה עם אחיה הגדול לואי והם לקחו את המזוודות שלי למכונית, אני מקווה שאני הולכת להנות, כי אם אני אסבול…טוב פשוט..
בואו נהיה חיובים!
"ביי אבא.." אמרתי ונשקתי למצחו, הולכת למטה ונכנסת למכונית, מביטה בעוד ארבעה בנים פחות או יותר בגיליו של לואי.
לא…אני לא הולכת ליהנות מזה…