מילותיי אינן כרים וכסתות, הן אינן שמיכות פוך מלאות בנוצות. הן אינן סוודר צמר כבשים לבנות, הן אינן מעיל חורף בקור הלילות. אל תאשרן, אל תאמצן. אל תאמר להן דבר. […]
בלילות המאוחרים של אוגוסט קשה לישון, החום כבר עניין רגיל. אחרי כמה חודשים של קיץ מתרגלים לכובד של החום, לאוויר הדחוס והמנוחה הכה רצויה מהשמש בלילה. אינסומניה מתרחשת תמיד באוגוסט […]
זוכרים את הסיפור שלי על "מרק האספרסו"? אותו מרק שף שטעמו היה אלוהי, קוסמי – לא מעלמא הדין, אך כמותו זעירה כתכולתה של כפית? אז מה תאמרו על המרק הקוסמי, […]
האם שמעתם את סיפורם של הילדים שנפלו כפרחים על קברי גיבורים ? על האזרח , הזהות , המספר שעל צווארו נתלה כתיוג לצבא , סימן קין לשמי הבל , הנה […]
כשאנחנו מעשנות היא רכה. היא מניחה את ראשה על כתפי ולוחשת מילים עדינות: אנחנו, חיבוק, כרית. כשאנחנו מעשנות היא בלתי נשכחת: יד ימין אוחזת במצית, יד שמאל מגוננת מהרוח, פניה […]
לפעמים כשהיא בורחת היא מעמידה פנים שהוא רודף אחריה. לפעמים היא יכולה לדמיין את קולו קורא בשמה. היא הוזה את הנימה, מדוייקת בין חוסר אונים לתקווה. היא מעמידה פנים שאם […]
היינו לאט בונים עצמנו מתוך חורבננו הקודם: משקופיי השבורים היו לך חלונות ידייך השמוטות-לי קורות תמך הייתי בונה אותי כל כולי רסיסי סיפורייך דבוקים. והיינו לאט; אחרי קופסה של מלבורו […]
היא אוהבת לדבר, ככה היא טוענת, אוהבת לדבר כל כך שהיא לא מפסיקה. אני חופרת לך? היא שואלת, ואז צוחקת צחוק קצר ומיד ממשיכה לסיפור הבא. היא אוהבת לדבר על […]
במקור היינו כולנו בני אדם: אני ואת וגם הדס השכנה עם הכלב וגרנו בבתים קטנים בבניינים גדולים ובמקור זה היה כמו שזה צריך להיות: כולנו היינו מופשטים ופשוטים ויום אחד […]
זה קצת מזויף, כי השארתי את הז׳קט שלי בכוונה כדי שתתן לי את שלך, אבל תישאר. אני קצת שקרנית, כי אני מעדיפה עיניים כהות על בהירות אבל אני מרשה לך […]
הדלקנו סיגריות, ישבנו בגן, היה חושך והיה קר אבל היה לנו טוב. 'הומלסים,' זימררת, 'הומלסים, הומלסים, הומלסים—' הספסלים המתכתיים התחממו אט אט תחת הישבנים שלנו. חלקנו שתי שמיכות, חמישה חברים, […]
עשיתי את זה. דיברתי איתך (אני מבנה בשיפוצים, אמרתי, הכניסה אסורה עד שהבנייה תסתיים). היית קצת מאוכזב (למה?) וקצת נחמד אלי(למה?) והמשכנו לדבר כאילו אנחנו חברים טובים. ואולי זו הייתה […]
פעם היית אומר לי דברים כמו 'את יפה,' או, 'בואי ניסע רחוק למקום אחר ותספרי לי דמיונות, דברים מעולמות אחרים,' או, 'למדי אותי אותך, אני רוצה לדעת.' פעם היית צוחק. […]
הם עשו סקס. זה לא שאני מפחדת להיות לבד, היא אמרה, פשוט, לא יודעת, יש בזה משהו מבאס. הציפורניים שלה היו כסוסות והעיינים שלה עייפות מלילות של בזבוז בפלאפון. היא […]
בשלב הזה של הלילה את יכולה לראות כבר את הצבע של עיניו. הן עייפות, עיגולים כהים מתחתיהן והעפעפים כמעט נסגרים מעל, אבל באור הקלוש של טרם-זריחה הן נראות לך חומות […]
אני הולך ברחוב, הריקנות מרגישה כמו הדבר היחיד שתמיד יהיה שם לצידי. אני נותן לה לעטוף אותי בחיבוק חזק מידי אני נותן לה לעשות כרצונה. היא הייתה שם תמיד, הסתכלה […]
הוא התחיל להקליד באנגלית באיטיות: למה אני רוצה- עיניו במן ריקנות מאוסה בחנו את האפשרויות שמנוע החיפוש הציע כדי להשלים את המשפט שכתב. האפשרויות היו רבות, למה אני רוצה להיות […]
אני נכה של לחץ. אני משועבד לו. קשור באלפי חוטים מסובכים, בחשכה מלאה בדממה אשר נשימותי מפרות כל שנייה. כל חוט קשור למשקולת מפלצתית, שאני צריך לנסות להחזיק בעזרת החוטים, […]
"האם פגעת בעצמך שוב?" שאלה היועצת, מבטים חודרים. אחד מקדימה, של היועצת, אחד משמאלה והפעם של לא אחרת מאשר אמא שלה. "לא." היא הרגישה כמו השקרנית הכי גרועה בעולם, אבל […]
אני קוראת מחשבות כן מה שאתם שומעים וכן אני יודעת מה אתם חושבים אבל אם אי פעם ישאלו אתכם איזו תכונה אתם רוצים שלא תעזו לומר לקרוא מחשבות בחיים
אני בסדר. הדם החל לצאת. זה תמיד כל כך מפתיע לראות את הטיפות הקטנות שלפעמים הופכות לנחלים מזעריים על פני העור. אבל אני בסדר. אני בוהה בעיניים מפוחדות, בראש מלא […]
אני רוצה להצליח. 22:45 אני חייבת להצליח ללמוד, ההזדמנות האחרונה לשפר את הציון מתקרבת ולקחו לי שלושה שבועות לעשות את שיעורי הבית שהיו לבוחן בו קיבלתי 25. למה אני כזאת […]
זה יהיה סוף רע? אם אני אמות כאשר ראשי מונח בתוך חבל תלייה. ~~~ "עוד פעם בבית?" שאלה אימי בעודה מתאפרת ואני עומד מאחוריה, מנתק את מבטי מהשתקפותה במראה. היא […]
הוא נאבד בתוך עצמו, שומע את הד קולו, קורא אי שם לעצמו. ~~~ עמדתי, הפנים שלי הביעו באופן מדויק להפליא את ההפך ממה שבאמת הייתי. החזקתי את היד שלי, הכנסתי […]
מה אם אני אף פעם לא ארגיש משהו, האם משהו ישתנה אי פעם? הרגש לא קיים יותר וזה מרגיש כמו דף לבן שאני חותכת עם העט ומשחיטה עד היסוד, מחפשת […]
הרוח ניסתה לתלוש את הדפים מידיי. היה לי קר, וכמעט ולא הרגשתי את הידיים ואת הדפים בהם החזקתי. לא הרבה אנשים עברו, אבל דפים היו בשפע, דפים היו אינסוף. הקור […]
אז חזרתי. מתה מתמיד וכואבת ושרופה בבשר עד העצם, עד הפאקינג עצם. חזרתי לספר שרע שם. רע שם. ממש. בעולם החיצון הזה שחשבתי שאמצא בו נחמה. בידיים. בגברים הנהדרים שהושיטו […]
הוא והיא, היא והוא. הם ישבו ממש ככה בכיתה, מחליפים פתקים אף על פי שהמורה לא כל כך רחוקה מהם. הם לא פחדו, הם היו שקטים כמו קירות בזמן השיעור, […]
אני מניח שאת האור עצמו בני אדם רואים רק פעם בחייהם. אני כבר לא בטוח אם ניתן לקרוא לשלב בו הם רואים את האור ל"חיים". לפעמים הם רואים את האור […]
"לא זה." אני אומרת כשאני מצביעה על מלבן לבן. "לא זה." אני מצביעה על מלבן אחר שנראה כמו הראשון. "לא זה." "גם לא זה." "לא." "לא." "לא!" "כן." אני מתבונת […]
