Post pop depretion
I smiled because I knew, true happiness. and I screamed at the sad realazaition that nothing will ever make me feel this way ever again. and while I was screaming and crying a man wearing black walked in to the room and huged me for what must have been hours, I never met him again, no'r sew him ever again, I never descaverd the man's identity which I am truly sorry for.
תגובות (3)
אהבתי, אם כי אני חושבת שלכתוב באנגלית ברמה כזאת מורידה מהיופי של הקטע וחבל, בעברית היה נשמע טוב לא פחות, אפילו יותר כנראה.
תודה.וכן את כניראה צודקת
וואו. זה מדהים