תחרות סיפורים – חופשייה

השדות הירוקים נעו גלים גלים. הרוח המשתוללת שיחקה בהם והם נראו כמו פני ים רוגש.
הרוח הייתה חסרת רחמים וכופפה צמחייה וכמעט שברה ענפים.
כמוני.
אני אוהבת איך שהיא עוטפת אותי ומכה בי. דוחפת אותי קדימה ומאלצת אותי להתנגד.
הבגדים שלי התנפנפו להם וניסו להיתלש ממני ללא הצלחה.
אני מרגישה חיה.
אני מתקרבת לסוף השדה המסתיים במצוק.
הרוח חזקה ודוחפת אותי קדימה.
על שפת המצוק, אני רואה את היער נפרש מתחתי. ירוק ועוד ירוק. כל כך הרבה גוונים רבים של ירוק.
אי סדר מובנה שנותן תמונת מופת בראשי.
הרוח דוחפת אותי, מאתגרת אותי לעשות את הצעד מעבר למצוק.
"את יכולה להיות חופשיה כמוני?" היא מלגלגת וצוחקת עלי.
נותנת לי עוד דחיפה להדגיש את שאלתה.
אני עוצמת עיניים ומשקיטה את הרוחות הפנימיים שלי.
אני מרגישה איך הרוח מנסה לערער אותי ולאתגר אותי.
"כן" אני עונה בלחש.
האש מתפשטת מתוכי החוצה. מתנגדת לרוח שדוחפת לכבותה.
במהרה כולי בוערת והלהבות נמתחות באוויר מעבר למצוק.
היא כבר לא מלגלגת.
אני מוציאה את כנפי ומרגישה את הרוח ממלאת אותם באוויר כמו מפרש.
בלי מאמץ ובלי אף צעד, אני עפה מהמצוק על זרמי האוויר החופשיים.
נהנית להשתחל במעוף בין פיתולי הירוק הבוהק מאור השמש
——————————
"אתם יכולים להיות חופשיים כמוני?" אני אומרת בלגלוג.