תודה, קרן

בפעמים היחידות שאני מצטערת שאני חותכת, זה רק בגלל קרן. היא לא החברה הכי טובה שלי, אבל היא שמה לב להכל. בפעם הראשונה שהיא שמה לב לזה, הייתה לפני בערך חצי שנה.
"יובל?" היא קראה לי בהפסקה.
"כן?" הסתובבתי אליה.
"תגידי, את יכולה…" היא נעצרה באמצע המשפט ברגע שהיא ראתה את הפרפר שציירתי לי על היד, שדרך אגב, לא עוזר לי בכלל. "מה זה?" היא הצביעה על הפרפר.
"אה, זה?" הסתכלתי על היד וחייכתי, כבר רגילה להסתיר את העצב. "פרוייקט פרפר.. כן, מה אני יכולה?" הבטתי בה.
"מה זה פרוייקט פרפר?" היא היססה, פניה העדינים הביעו דאגה.
"מה אני יכולה?" ניסיתי לשנות נושא בייאוש.
"את יכולה לעזור לי להתכונן למבחן במתמטיקה שיהיה מחר?" היא שאלה אותי, עדיין מביטה בידי.
"כן בטח," הסתרתי את היד, לא הרגשתי נעים שהיא "חודרת" לתוך הצלקות.
"ואת מסבירה לי אצלך בבית מה זה פרוייקט פרפר טוב?" היא הביטה בי ולקחה את הספרים שהיו לה על השולחן.
שתקתי לרגע. "טוב." חייכתי אבל קולי בגד בי.

-סוף היום
ישבנו אצלי בבית סיימנו להתכונן. "נו אז מה זה פרויקט פרפר?" היא שאלה אותי.
שתקתי כמה דקות. "פרויקט פרפר זה פרוייקט שמנסה לעזור לילדים להפסיק לחתוך," חייכתי, אני לא מסוגלת להראות לה את העצב.
קרן הביטה בי בעצב. "את יודעת," אמרתי לה פתאום. "לפעמים אני פשוט רוצה לסיים עם זה, פשוט לקפוץ מהחלון, וזהו. הכל ייגמר, וכולם יהיו מאושרים." נשענתי על הקיר. דמעה נפלה מהעין של קרן. עכשיו שמתי לב שלחיי רטובות. קרן התיישבה לידי. ואז, היא חיבקה אותי.
"הכל יהיה בסדר יובל, הכל יהיה בסדר.." היא מלמלה. "יהיה בסדר, אני מבטיחה לך, אני אעזור לך להתמודד, אבל רק, תפסיקי לחתוך, אל תחשבי להתאבד. אני פה תמיד, גם אם אני לא מבינה את המצב.." היא חייכה אלי. עיניה היו אדומות מבכי. "את מבטיחה?" היא שאלה אותי.
"אני מבטיחה," הדמעות המשיכו לזרום.

-כעבור 15 שנים.
"אמא! אמא!" קרן הקטנה רצה אלי. ידיה השמנמנות וחיוכה המתוק הסבו לי אושר.
"כן מתוקה?" חייכתי אליה.
"היום, בגן, דיברנו על השמות שלנו. אמא למה את ואבא קראתם לי קרן?" היא דיברה במהירות ותלתליה הבהירים קיפצו מסביב לפניה הקטנטנים.
"את זוכרת את קרן? שבאה אלינו כמעט כל שבת?" שאלתי אותה, היא הנהנה בחיוך. "קרן הצילה לי את החיים, בזכותה את ואני פה היום, אז החלטתי שאת המתנה שלה." חייכתי ודמעות צפו בעיני.
התחבקנו כמה דקות ואז קרן החלה לשחק לי ביד.
"אמא, מה יש לך על היד?" היא שאלה אותי.
"את מדברת על קעקועי הפרפרים? בזכות הפרפרים הכרתי את קרן," חייכתי אליה.