שבעה ימים

'השלווה הפחידה אותו. הוא ידע שמישהו צופה בו ולא הצליח להגדיר מי זה או מה זה. בפעם הראשונה בחייו הרגיש פחד.'
הוא שתה קפה והטעם המריר עורר אותו.
'הוא חייב להמשיך ויהי מה. המשימה עדיין לא הושלמה והוא ימשיך עד הסוף. הוא לא יוותר. '
לקח עוד פרוסה ומרח עליה חומוס.
'תמיד הרגיש שחומוס מוזיל את המעמד, כאילו עושה את הכול קצת מלוכלך. הוא חייך – מצחיק הקונוטציות שלו לאוכל. חומוס – עממי. חסה – דוגמניות. קוויאר – עושר. סושי – פלצנות. חלה – כשרות. נושא הכשרות תמיד העסיק אותו. הוא לא אכל כשר אבל היה מודע שעשה את זה. משהו בתת מודע הפריע לו.'
הוא לעס במכאניות. סיים לאוכל וקם מהשולחן.
'היום זה היום. הוא בטוח. סוף סוף הכל נראה לו נהיר וברור.'
עמד כעת והתלבט בין הליכה לשירותים או נמנום על הספה. יש לו עוד קצת זמן. לבסוף החליט ללכת להשתין. כשיצא מהשירותים עבר ליד המראה ונעצר להביט.
'אולי זה בעצם אני שמסתכל על עצמי? חייך לעצמו. ההבדל בין איך שאנשים חשבו עליו לבין איך שהוא חשב על עצמו התיש אותו. 'נראה שיהיה לי על מה לדבר עם הפסיכולוג שלי השבוע'. "שלום ד"ר מלאכי" אמר תמיד שנכנס לחדר הפסיכולוג.. "גבריאל" תמיד תיקן אותו "אתה יכול לקרוא לי גבריאל".'
הוא המשיך לסלון ופתח את החלון. השמש סנוורה אותו. הוא עצם את עיניו והתמתח.
'התחלה חדשה. הפעם הוא יצליח. איך חשב פעם שעברה ששבעה ימים יספיקו? הוא היה תמים. הפעם הוא ייקח לפחות חודש.'
הפעם הוא יבנה עולם הרבה יותר טוב.