רסיסים – זכוכיות על הרצפה
הסתכל אליי וצעק, את ידיי הוא תפס ולחץ עליה חזק …
מבטו עצוב אליי חדר ואת יאושו ראיתי במו עיניי ,
שוב הצלקות על ידיי , אינם מרפים ,
צעקות ורעשים שקט ללא מילים .
וכל מה שתגיד אינו נכון כי הוא בא משיכרון ,
האם זה כוונותייך או סתם זיכרון ?
שאינו מרפה ואינו תם ?
והאם אתה אדם ?
אותך אהבתי וכל נפשי נתתי ,
אך אתה סטית מדרכייך
ואתה עוד לא אתה
ועוד בקבוק ששוב נשבר
מנופץ לרסיסים בי פוגע
והכאב חזק
כי הלב שלי אותו הדבר ….
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
החלטתי לכתוב על תחושותיה של אישה מוכה , אהובה שאיבד את הדרך ,
על הנפש העדינה שהיא עדיין רואה , את הגבר בו התאהבה , שאינו מתכוון למה שהוא עושה אך זו הדרך שזה יוצא , שאיבד את מסלולו ואת דרך הישר ,
שום אישה לו צריכה לסבול אפילו מאהובה ומבן זוגה
שום אישה לא צריכה לסבול כאב ופחד !
תגובות (6)
אני מסכימה איתך.
אבל לא רק נשים, גם ילדים, זקנים וגברים.
אף אחד לא צריך לחוות את הזוועות הללו.
את צודקת בהחלט !
אני מסכימה עם שתיכן. את כותבת מדהים!
תודה רבה !! :)
מצפה בקוצר רוח לסיפור ,והכתיבה שלך פשוט,לא יודעת איך לנסח את זה נכון, היפורים שלך ניכתבו בידי מישהו בעל ניסיון רב וזה פשוט מקסים!
**סיפורים