קאסם

קאסם—قاسم

הוא הלך בחשכת הלילה. החושך והשקט הגמור הפילו עליו פחד ואימה. אך הוא מלמל לעצמו את פסוק הקוראן שלמד מהשיך והעיוור: "למאמינים באלוהים ובעבדו, הנביא מוחמד לא יאונה כל רעה והאל ישמור אותם מכל משמר". לקאסם לא היה אכפת. הוא לא פחד בכלל, הרי הוא עני ואביון, חולה וחלש מי ירצה להתקרב אליו? ולכן הלך ישר, לא סובב את ראשו שמאלה או ימינה וגם לא אחורה. הלך ישר בלי להזיז את ראשו שהיה מוטי כלפי האדמה. אילו היה מפני את מבטו כלפי השמים אז היה יכול לראות הבזק של אור השחר המתקרב, אבל קאסם לא הזיז את עינו מהאדמה. לא הביט על כלום ולא ראה כלום, הלך עם הראש למטה כמו רובוט מתוכנן לפעולת הליכה חד גונית. הליכתו איטית מאוד כי זמנו היה פנוי, לא מיהר לשום מקום הוא רצה להגיע לשפת הנהר ולהתפלל לאל שייתן לו פרנסה וכי יזכה לדוג דג אחד שימהר לשוק וימכור אותו ובמעט הכסף שיקבל יקנה לחם ובצל לו, לאשתו ולבתו . השחר התחיל להופיע. דמיות, עצים, בתים רחוקים נראו באור השחר החדש, הנוף היה מרהיב אך לא אדם כמו קאסם יתפעל מיופי הטבע. הוא עסוק כל כולו במחלותיו ובדאגה לאוכל שישביע את רעבונו ורעבון משפחתו. הוא שמע מרחוק את קול המאזין קורא לתפילת השחר. קאסם היה באמצע הדרך לנהר. נעמד לרגע לחשוב: האם כדאי לו ללכת ישר לנהר כדי לדוג או לחזור וללכת למסגד כדי להתפלל ורק לאחר התפילה ילך לנהר. הרי זמן יש לו בשפע , והפרנסה מהדיג לא בטוחה, אז מה יש לו להפסיד? . הוא חזר כל הדרך אל המסגד והתפלל את תפילת השחר וביקש מאלוהיו שייתן לו פרנסה. לאחר התפילה הלך לנהר, זרק את הרשת למים וחיכה כמו בכל יום. היו ימים שהצליח לדוג כמה דגים ואז היה לו ולמשפחתו מה לאכול והיו ימים בהם לא הצליח לדוג כלום וחזר לביתו הבנוי מבוץ ותבן, ממהר את המחצלת הבלויה ונשכב ללא אומר דברים ואז אשתו ידעה שהיום לא יהיה מה לאכול אם לא תדאג היא להביא אוכל כלשהו אז לא יהיה להם מה לאכול כל היום ואולי גם מחר. היתה יוצאת ומתדפקת על דלתות השכנים, עובדת אצלם בכל מיני עבודות: ניקיון, כביסה, בישול ועוד. בגמר העבודה היו נותנים לה מעט אוכל וחוזרת הביתה כדי להאכיל את קאסם ואת הבת הרעבים. כשחזרה קראה לבת ולקאסם לבוא לאכול. קאסם לא זז מהמחצלת ולא רצה בכלל לאכול אוכל שלא הוא דאג להביא למשפחתו. היה עצוב ומדוכא וניסה לא להראות את חולשתו בשעה שדמעות ירדו מעיניו.

נחזור לקאסם: כאמור הוא זרק את הרשת לנהר והמתין תוך כדי מלמול פסוקים מהקוראן. פתאום הרגיש כוח עצום מושך אותו למטה לנהר. זה היה דג גדול במיוחד שניסה להשתחרר מהרשת. כוחו של הדג היה עצום מכוחו של קאסם שינסה בכל כוחותיו להרים את הרשת ללא הצלחה. קאסם מעולם לא נתקל בדג גדול כזה. נלחם בדג אך לא יכול היה להרים את הרשת שמשכה אותו למטה לנהר. החל לזעוק לעזרה. מספר בחורים צעירים שמעו את קריאותיו ומהרו לעזור לו במשיכת הרשת למעלה. אז נגלה להם דג גדול ושמן. כזה דג לא מוצאים כל יום. הבחורים ניסו לפתות את קאסם שימכור להם את הדג והציעו עבורו הרבה כסף. כסף שהיה מספיק לפרנסתו ופרנסת משפחתו לחדשים רבים, אבל קאסם סירב למכור ואמר:
"דג כזה חייב להיות של העומדה (ראש הכפר)
רק העומדה יזכה בדג הזה ואף אחד אחר לא.
כיוון שהדג היה עצום בגודלו וקאסם האיש החולה לא יכול היה לשאת אותו, הוא ביקש מאחד הנערים לעזור לו ולקחת את הדג לבית העומדה. הם הגיעו לבית הגדול והרחב המוקף בחומת אבן גבוהה. ליד השער ישב שומר הסף שהכיר את קאסם ואפשר לו להיכנס. הבית היה מוקף בגינות פורחות. הזמינו אותו לשבת והגישו לו את כוס המים הקרים, את הקפה הריחני לא לפני שהגישו לא ארחוה משביעה. לאחר שגמר לאכול ולשתות את הקפה הריחני ישב להמתין לעומדה. את הדג שם בפינת חדר הקבלה. לאחר כמה דקות, הגיע השיך העיוור שהיה לו הרגל: שלאחר תפילת הבוקר היה הולך לבית העומדה כדי להתכבד בקפה ערבי ריחני ולהרצות בפני הנמצאים אודות הדת ופסוקי הקוראן. לרוע מזלו של השיך, הדג היה מונח צמוד מאוד במקום מושבו וכגשש את דרכו ידיו נתקלו בדג. השיך נבהל וחשב שהוא מגשש נחש, ניסה לזוז אז רגליו נתקלו בדג והוא נפל כשהוא מצטט פסוקי קוראן, וצועק כשכולו מובהל:
אין אלוהים מלבד אלוהים!!! "י
מוחמד שליח האל!!
עזור לי". הרגו את הנחש!! הצילו!! הצילו!!
לאחר שנודע לו כי בסך הכל הוא נתקל בדג, רווח לו, וכולם פצחו בצחוק. השיך אמר ברצינות רבה כשהוא מגשש בידיו את הדג: לא ראיתי מעודי דג כזה גדול וכזה שמן, כל הכבוד לקאסם שדג אותו, בטח תכינו מבשרו של הדג הרבה מטעמים, לא רק סוג אחד ואני רוצה שתביאו לי הביתה מכל המטעמים שתכינו". העומדה נתן לקאסם סכום כסף גדול בתמורה לדג ואמר לי: "יפה עשית!! כל פעם שתדוג דג גדול תביא אותו אלי ואני אפצה אותך.

כאן אני שוב פונה לקורא :
אני יכול לעשות כל מה שאני רוצה בסיפור של קאסם.
אני יכול לשלוח אתו לשוק כדי לקנות מאכלים למשפחתו
אני יכול לשלוח אותו חזרה למסגד לתפילת צהרים
אני יכול להשאירו בבית העומדה כדי להמתין למטעמים של הדג וליהנות.
אני יכול לכתוב כי קאסם נפל ומת
אני הוא מי שיצר את הסיפור של קאסם
ורק אני יכול לקבוע את סופו.
אבל לא בחרתי באף אפשרות מהאפשריות האלה.
בחרתי להניח לעת עתה לקאסם, נחזור אליו מאוחר יותר.
אני אקח אתכם לטיול קטן:
תלכו אחריי.
תלכו ישר,
תפנו שמאלה,
ועוד פעם שמאלה,
ואחר כך 3 פניות ימינה.
אנו כעת מחוץ לכפר.
מסביב, בקתות עלובות של פלאחים.

הגענו אל דרך משובשת מלאה בוץ, בסופה יש בקתה עלובה בנויה מבוץ מהול בתבן, הבית היה מוקף בגדרות הבוץ, במקום גג הניחו כפות תמרים וסוגי ענפים. במקום דלת היתה חתיכת עץ שהוצבה בפחת ושמשה כדלת. הבקתה היתה ריקה, מלבד כמה מחצלות בלויות לא היה כלום. שם היה ביתו של קאסם, אשתו אמינה ובתו סכינה. הם חיו בעוני משווע ובחוסר כל. בלילות הלכו לישון רעבים והתפללו שלמחרת קאסם יבא מעט אוכל להשביע את רעבונן. כל לילה, הוא קם בקושי, כל גופו כאב לו, רגליו כשלו, ראשו סחרחר ובטנו מקרקרת מחמת הרעב. , העמיס את רשת הדייגים על גבו והלך לנהר כדי לדוג. אמינה וסכינה ממשיכות לישון כי לא היה להם מה לקום בשבילו. באחת הלילות, לאחר שקאסם יצא בדרכו למסגד ולנהר, הרגישה אמינה שסכינה אינה נמצאת על המחצלת שלה, היא קמה וחיפשה אותה בכל הבקתה וגם בחוץ, לא ראתה דבר, קראה בשמה ולא היתה תשובה. אמינה החלה לדאוג: מה קרה לסכינה? אולי יצאה לשירותים בחוץ ונפלה לבוץ? אולי שברה רגל או יד? אמינה ישבה על המחצלת והמתינה לסכינה. היא הרגישה שסכינה נכנסת לבקתה בזהירות כדי שלא תעיר את אמינה. כשהגיעה למחצלת, נשכבה עליה והעמידה פני ישנה. אז היתה השיחה בין השתיים:
אמינה : איפה הייתי?
סכינה : מה זאת אומרת? ישנתי על המחצלת.
אמינה : את היית בחוץ, לא היית על המחצלת.
סכינה : אולי יצאתי לעשות צרכים בחוץ.
אמינה : שקרנית!! את היית בחוץ כל הלילה.
סכינה : לא נכון. הייתי כאן.
כאן אמינה התנפלה על סכינה במכות נמרצות באמצעות ענף עץ עבה במיוחד. סכינה קיבלה את המכות והשתדלה לא לצעוק או לבכות דבר שהרגיז עוד יותר את אמינה. הדם החל ניגר מגופה המוכה של סכינה. אמינה צועקת: "תגידי לי איפה היית? עם מי הלכת? מה עשית? וסכינה שותקת. ענף העץ בו הכתה את סכינה נשבר לחתיכות אז אמינה תפשה בשערות של המסכנה ומשכה ותלשה אותם, השערות מילאו את ידה של אמינה והדם החל ניגר מראשה של המסכנה שהיתה מעולפת. בסוף אמרה לאימה: עזבי אותי ואגלה לך איפה הייתי". אמינה הפסיקה להכות את המסכנה ושאשלה: "תגידי לי מיד עם מי היית? מה הוא עשה לך?" סכינה הגיבה בשקט: " הייתי אצל הדוד מחמוד, בעלה של הדודה". אמינה התנפלה שנית וצעקה: "וכי למה לפגוש בו בלילה? הרי כל היום הוא כאן? מה עשיית עמו? מופקרת!! " אז סכינה התחילה למרוד וצעקה לאימה: "אני אלך עם כל מי שאני רוצה ומתי שאני רוצה. אראה את מחמוד כל לילה וכל עת שאני ארצה. ואמינה ממשיכה להכות בכל הכוח ואז סכינה איימה: "אם לא תפסיקי להכות אותי אני אצעק ואבקש עזרה מהשכנים". אמינה הפסיקה את המכות והתחננה: "לא !! לא לשכנים? אוי לבושה!!! אוי לכלימה? אנא סתמי את הפה ואל תקראי לשכנים".
ואני שוב פונה לקוראים:
איך אתם רוצים שאמשיך?
שסכינה מתה?
שהשכנים התקבצו והבושה היתה רבה?
מה לעשות עם אמינה?
מה עם קאסם?

כאן אגלה לכם כי השיך העיוור הוא אחיו הבכור של קאסם. לקאסם היתה גם אחות. בצעירותה היתה בחורה יפה ומלאת אברים שכל הבחורים והגברים בכפר סובבו את ראשם כשראו אותה הולכת בדרך. כולם חמדו אותה ורצו את קרבתה. היא נהנתה מכך וניצלה את היופי שלה כדי להשיג דברים יפים ומתנות רבות שקיבלה מהגברים. האח, השיך העיוור לא ראה ולא שמע. קאסם היה עסוק בחוליו ובחולשתו ובמציאת הפרנסה למשפחתו כך שהאחות עשתה את כל מה שהיא רצתה. עם השנים היא התבגרה ויחד עם ההתבגרות נעלם היופי וגופה החל צובר שומנים. היא חיכתה לגבר שיבקש את ידה. ואז היא נתקלה במחמוד. גבר עשיר אך מאוד קמצן. בצעירותו היה איש רע ועשה את כל החטאים שאפשר. עם הימים הוא חזר בתשובה ואפילו עלה ברגל למכה הקדושה וחזר עם תואר של חאג' אך לא יכול היה להזניח את מנהגיו. הוא הטריד את כל הנשים, נתן את ידיו בגניבה, במשחקי קלפים, בעישון סמים ועוד….מחמוד זה נישא לאחותו של קאסם. אך המשיך להטריד נשים אחרות. הוא נתן את עינו בסכינה, הבת של אמינה ושל קאסם. קרב אליה, הגיש לה מתנות רבות: תכשיטים, פרטי ליבוש, כלי איפור ועוד….. קאסם עסוק בענייניו ולא הרגיש…אמינה ראתה את המתנות של המחמוד לסכינה…חשדה שמשהו קורה…אך העלימה עין…הדודה של סכינה ואשתו של מחמוד ידעה בדיוק אך שתקה כיוון שפחדה לבעלה. וכך מחמוד ניצל את המצב ונטפל לסכינה, כל לילה עד שאמינה גילתה.

כאן נחזור לקאסם שעזבנו אותו לאחר שמכר את הדג לעומה:
ובכן, עם הכסף ביד, הלך קאסם, שמח וטוב לב אל השוק. קנה מכל הטוב שהיה בשוק: ירקות טריות, פירות עסיסיים, בשר בקר, אורז, סוכר, קפה ועוד…ועוד..פתאום שכח מהמחלות ומהחולשה, היה לו כוח ללכת מהר כל הדרך הביתה עם כל המצרכים שקנה. השכנים הביטו אליו, חלקם בשמחה של שהצליח להביא אוכל הביתה וחלקם הביעו קינאה רבה על שקאסם מצליח להביא הביתה מה שהשם אינם יכולים להביא.
קאסם הגיע הביתה. מרחוק שמע את צעקותיה של סכינה ואת הבכי של אמינה. מהומה רבה בבית וסביבו. עשרות רבות של שכנים: גברים, נשים וילדים התקבצו וצעקו:

"אוי קאסם המסכן"
קאסם נכנס לבקתה…ראה את המחזה הנורה……סכינה שכבה על המחצלת ושלולית דם הרטיבה את כל המחצלת והדם נספג באדמה…..
ראה את אמינה יושבת בקצה המחצלת בוכה ומורטת את שערותיה….כל השכנים עזבו את הבקתה ואת הסביבה… כל המצרכים שקנה מהשוק התפזרו על האדמה…..הוא הלך ישר למחצלת שלו ושכב לישון…..כעבור מספר שעות המשטרה הגיעה…לקחה את הגופה של סכינה….אסרה את אמינה….ויצאו כולם מותירים את קאסם שוכב לבדו על המחצלת בבקתה..

אני פונה שקוראים בפעם האחרונה:
האם זה הסיום שרציתם בו?
מה יעשה קאסם הלאה?
האם יקום כהרגלו וילך לנהר?
האם ירצה לראות איפה קברו את סכינה?
האם ירצה לבקר את אמינה בכלא?
האם ירצה לנקום ממחמוד?
כשתגיעו לסיום מתאים תפנו את תשומת ליבי.

טהה חוסין (סופר עיוור שהיה לשר החינוך של מצרים)