לתחרות הסיפורים של I'll Show You

"די! את מגזימה!" הוא צעק.
בעיני התכלת שלו היה מבט מתחנן.
"לא!" סיננתי.
הייתי חייבת להתרכז והוא הפריע לי.
אבל לא יכלתי להשתיק אותו.
"תרו (True) מספיק!!!" הוא צעק ואחז בידי המושטת מנסה להחזיר אותה לצד גופי.
ממולי מינו התפתלה וצרחה בכאב, נאבקת להישאר על רגליה.
"די… בבקשה…" היא צרחה.
"לא!" קולי נשאר יציב ושקט אך זועם.
מינו רעדה כולה ועורה החיוור נראה שקוף. עיני השקד שלה היו עצומות בכאב ותלתלים זהובים נדבקו לזיעה שעל מצחה.
"זה סך הכל תפקיד בהצגה טפשית!.
מה שאת עושה מוגזם!" הוא ניסה לשכנע אותי.
הבטתי בסורט בתדהמה ובכעס.
רגש שחור ואפל התפתל והתנחשל בתוכי.
משכתי את זרועי בחוזקה, מתנתקת ממגעו.
איך הוא לא מבין?!
הוא מעדיף אותה על פניי.
את הגנבת העלובה.
"איך אתה יכול?! איך אתה יכול לומר דבר כזה???" התפרצתי בזעם, ויחד עם צעקתי השתחרר כוח שהפיל את מינו.
התאום שלי רץ אל מינו המתפתלת על הרצפה.
הוא אחז בה, וזוהר זהוב עמום אפף אותם.
הוא ניסה להגן עליה.
מינו החלה להירגע, ובמקומה סורט החל להתפתל.
הורדתי את ידי.
שניהם נרגעו מיד.
מינו החלה לחייך באושר אל סורט בהשפעת הקסם שלו, ההפוך משלי.
אחי הזהוב והיפהפה השיב חיוך אל אהובתו העלובה.
הגל האפל הציף אותי שוב.
הושטתי שוב את ידי ושילחתי את כוחי במינו שהחלה לצרוח מיד בייסורים.
סורט ניסה שוב להתערב, אך לא הנחתי לו.
הוא ניסה שוב את כוחו וזוהר זהוב חזק אפף אותו, אך הנחשול האפל שזרם מידי עקף אותו בלי לפגוע בו ואפף את מינו.
הוא היה זהוב ויפהפה ומושלם, ואילו אני כהה וקרה ומבודדת, אבל בדבר אחד התעליתי על תאומי- כוחי היה עצום.
הייתי חזקה ממנו.
משהבין זאת עזב את מינו וניגש אליי.
"תרו, תחשבי בהגיון!. זה לא שווה את זה! את חושפת אותנו. אנשים ידעו" הוא ניסה לפנות אל הצד המעשי שלי.
אבל לא היה לי אכפת.
"הגיע הזמן שידעו מה אנחנו שווים!" עניתי בשלווה רושפת.
"בבקשה, תפסיקי. את הורגת אותה " התחנן.
"נהדר" חייכתי חיוך דק וקר, וערפל שחור מלא שנאה אפף אותי.