לטדי, כי גם אני משועממת

"שלום לך שוב, למה את בוכה רומי?" שאל אותי אושרי שהתיישב לידי.
"אתה זוכר את גל? אותו הילד שבגללו נפרדתי ממך?" שאלתי את אושרי בדמעות.
"ברור, הרי בגללו עזבת אותי אחרי שהיינו ביחד רק שבוע. אפילו להתנשק איתך בפעם הראשונה לא הספקתי, כל מה שנותר לי זה תמונה אחת שלך, תמונה אחת של שנינו ביחד שעליה התאמנתי לפני אותו הדייט בנשיקות, זוכרת את הדייט ההוא?" הוא שאל במרירות ועורר בי רגשות אשמה.
"בוודאי שאני זוכרת. עכשיו אני מבינה שטעיתי אושרי. גיל היה רמאי, הוא רצה אותי רק בשביל איזו מתיחה לסרט שהוא מצלם, הוא מצלם תוכנית מתיחות ליוטיוב. הוא הזמין אותי לדייט, היה שם שולחן ערוך יפה ופרחים, זה היה במסעדה הכי מפוצצת בעיר, הוא הזמין מקומות מראש וחצי בית ספר היה שם." הפסקתי לדבר והתחלתי לבכות שוב.
"מה קרה שם, מה קרה רומי?" שאל אותי אושרי ברגישות מדהימה.
נזכרתי באותו הרגע, סיימנו לאכול וגיל התחיל להתקרב אלי, הייתי בטוחה שהוא רוצה לנשק אותי.
עצמתי את עיני, חיכיתי לנשיקה המיוחלת, אבל כשלא קרה דבר כבר דקה פקחתי את עיני וראיתי את גיל מתפקע מצחוק יחד עם כל שאר הילדים של בית הספר.
ברחתי משם כשדמעות בעיני והגעתי לכאן, לשבת על הספסל ולהסדיר את המחשבות שלי.
ידעתי שלא אוכל לספר לאושרי על הטפשות שלי.
"פשוט, הוא עבד עלי, הוא הביך אותי מול כולם. ועכשיו נותרתי לבד. אני טיפשה אושרי, אני טיפשה!" מיררתי על כתפו הגדולה והחסונה.
"זה בסדר, אם לא הוא אז אני תמיד כאן." הוא אמר והרים את ראשי, הוא הביט בי בעיניו הגדולות והכחולות והתקרב אלי, אני התקרבתי אליו ועצמתי את עיני, מצפה שוב להרגיש את מגע שפתיו על שפתי, לפתע ידו עזבה את ראשי וקול צחוק נשמע.
פקחתי את עיני, מפחדת לראות את מה שראיתי, מתפללת שזה לא נכון אך זה היה נכון, גיל עמד שם עם המצלמה וצחק עם אושרי עד דמעות, שוב התחלתי לבכות, לא יכולתי להאמין שביום אחד שני גברים שאהבתי עבדו עלי.
"אתם מגעילים!" צעקתי כשעוד ועוד ילדים מבית הספר הגיחו מהשיחים בקול צחוק ואחד צעק: "רומי היא זונה!" וכולם הצטרפו לקריאה שלו.
רצתי הביתה, חיטטתי במגירות המטבח בהיסטריה, עדיין לבושה בשמלה הכחולה היקרה של אמא שלי, כשאיפור מרוח על פני כתבתי פתק לכולם: "להתראות עולם."
העמדתי את הפתק במטבח ובלי לחשוב פעמיים דקרתי את עצמי בבטן, הראייה שלי הטשטשה, דם הכתים את הכל.
אבל לא בכיתי עוד, לא התקיימתי עוד.