לא נכון

למה? אתה מעז לשאול אותי למה?
אני אגיד לך למה. הם שם, למעלה, ואנחנו שורצים בתחתית. למה?
זה מאוד פשוט. נסה לדמיין את המקום המושלם, הדבר המושלם. להם יש יותר מזה. הדברים האלה נראים עילאיים, אבל הם יקחו אותנו אפילו עמוק יותר לפני שמישהו יספיק לשמוע את שמנו, שלא הדבר על לזכור משהו.
האם אני נראה לך מיוחד? נראה לך נחמד? יש לי את אותו הדבר שיש להם. אני עושה את זה טוב. להם יש מספיק לקנות את זה מוכן. אבל הם עדיין מלכי הלבבות, נערצים בלבבות כולם, ואני צריך נלחם מול הצרות שלהם.
אני אפילו לא החייל שלהם.
מה פה כל כך מצחיק? אני מיוחד בדיוק כמוהם? אז למה? למה אני נופל בזמן שהם עולים ועולים?
איך זה שכולם ידעו? האם זה כל כך ברור?
כשאתה קטן, אתה בטוח שהגשם יורד רק בגלל שיש לו אותך להרטיב ושהשמש זורחת כל יום מהתחת שלך. משום מה, כשאתה גדל אתה מגלה את האמת, אבל רק אתה. מבחינתם השמש עדיין זורחת רק למען זיו תחתם הנאה.
כי להם יש משהו פשוט שלי אין, וגם לך אין. יש להם את כל החברים הנכונים, יש להם את המחשבה שלך. הם גורמים לך לחשוב שאינך ראוי להראות את הפרצוף שלך בסביבתם.
פשוט לך יש כמה מהלכים נכונים במזל. אין לך את הפרצוף הנכון. ומהו הפרצוף הנכון? הפרצוף שלהם. זה שמשכנע אותי להילחם עבורם.
ואתה לא חושב שהשגתי את כל זה בזכות הפנים היפות שלי, הא?
נו, כן. אתה צודק. אם הייתי משיג בכל בזכות הפנים היפות שלי, לא היה לי כלום.
בסדר, די עם הבדיחות עליי.
אתה חייב לזכור, שלא משנה מה אתה רואה לעולם לא תוכל להיראות כמוהם, כמו מישהו ששייך אליהם. ובכן, אתה כן שייך להם, בבעלותם. אתה צריך להבחין בהבדל.
לא משנה מה תאמר, מה תחשוב, לעולם לא תישמע כמוהם. לעולם לא תוכל להתמודד מולם. המילה שלהם שווה יותר משלך, ככה זה. זה אבוד, בחור. שנינו אבודים. כולנו אבודים.
אנחנו רק יכולים לטבוע בעוד מלא פרצופים כמו שלנו, והם למעלה לא יבחינו בהבדל. הם רק ידרכו עלינו. אנחנו האדמה שעליה דורכים, יורקים, ממנה מוציאים את הכל. וככה זה.
אבל אין לך מה להתרגז. אתה תמיד יכול לעשות מעשה חריג. כן, כן. זה אפשרי, אל תדאג. אתה יכול להתנגד בתוכך, להשלים עם זה בלית ברירה כמוני. אבל מה שיהיה באמת מיוחד, הוא אם תוריד את עצמך, לגמרי לבד. תרד ותרד, תיפול ותתלכלך ותתדרדר.
זה הדבר הכי קרוב לבריחה שיש לנו. לרדת עד כדי התלוננות.

טוב, בהצלחה לך עם זה.