טעות

בשבוע שעבר , נולד לי נכד, חמוד , ראשון.
אני כבר איש לא צעיר. חברי מזמן מתהדרים בתואר הנכסף, ושומעים את הקולות הקטנים המצייצים "סבא" "סבא", תמיד חלמתי כבר להיות סבא והנה אני עכשיו כבן שבעים שנה, והתבשרתי בבשורה הטובה.
אשתי המנוחה נפטרה לפני שנים , ואני מעולם לא נישאתי שוב. חברים טובים אמנם מנסים עד היום לגרום לי להכיר בת זוג, בתואנה כאילו לא טוב היות האדם לבדו …אבל אני לא איש בריא וכאמור כבר לא צעיר ואינני רוצה ליפול נטל על אף אשה שתאלץ להיות לי אחות רחמניה ,רחמנא ליצלן …
והנה הגיעה הבשורה הטובה , בתי הבכורה ילדה בן בשעה טובה.
יואל , החתן שלי, איש יקר, מסור לבתי , דואג גם לי.
לא שוכח ימי הולדת, חגים ,תמיד מזמין אותי למשפחה שלו העניפה, והם מקבלים אותי במאור פנים ובשמחה גדולה. קראתי ליואל ואמרתי לו :יונית עדיין בבית החולים , סע וקנה כל מה שנחוץ לתינוק. הכל עלי. הנה כרטיס האשראי שלי . תקנה ואל תחסוך.
מחיתולים ועד מיטה וכמובן עגלה ולול ובקבוקים ומוצצים.
יואל הסתכל עלי כאילו הסתתרה בינתי.
מושיק , אתה מגזים. אפשר עריסה להשכיר ,ועגלה גם.
אני אקנה מה שצריך לתינוק שרק נולד.
לא! התעקשתי , אתה קונה הכל הכל חדש!
תינוק חדש!
נכד חדש!
וזהו. אין לך מה לדאוג הכל על חשבוני , תודה לאל .עוד ידי משגת.
טוב,אז יואל לא המשיך להתווכח , כי ראה שאני נחוש בדעתי.
ובאמת למחרת נסע החתן שלי למרכז קניות גדול בעיר והתחיל במסע הקניות המטורף.
יואל רצה לעשות לניבה הפתעה ולא סיפר דבר.
אז קודם כל הלך לקנות מיטה. מיטה לבנה , עם אפיריון תחרה לבן מהמם,שיהיה גם נגד יתושים ולזה צרף מובייל צבעוני.
וגם קנה עגלה מפירמה ידועה וטובה . הכי יקרה .
ואפילו לול עץ מרווח וחדיש.
הגיע רגע התשלום.
יואל שולף את כרטיס האשראי מארנקו.מגיש זחוח לקופאית בדלפק. היא בוחנת את הכרטיס. משהו פה לא נראה לה. היא שוב מסתכלת על התמונה בכרטיס ומסתכלת על יואל.
אה… יואל הבין ת זה הכרטיס לא שלי , של חמי. הוא נתן לי אותו.
הקופאית דרשה תעודה מזהה. יואל מפשפש בכיסו ומוציא את תעודת הזהות שמושיק נתן לו.
ושוב הקופאית מסתכלת ועדיין לא מרוצה.
יואל שואל מה? משהו לא בסדר?
כן , התעודת זהות והכרטיס לא על אותו שם !
יואל היה עכשיו בשוק!
אחרי שקנה את כל הדברים , הכרטיס לא עובר.
הוא ביקש דקה לדבר בטלפון.
מושיק היה בשיחה ממתינה .
ויואל היה דחוק בזמן.
בסוף חזר אליו מושיק.
"נו מה קורה יואל ?" איך מתקדמת הקניה ?"
"מושיק , הוא אומר לו בקול ענות חלושה , אתה לא מאמין , הכרטיס לא עובר,נתתי גם את התעודת זהות שלך … "
"מה" מושיק היה המום.
חכה, אני עושה כמה טלפונים.
ויואל השאיר את הדברים , ועמד בצד.
מושיק הפך את העולם. מה קרה ? איפה היה אתמול?
הוא נזכר, קנה כמה דברים בסופר , היה אצל מוטי הספר שלו , אבל לו הוא שילם במזומן.
אה , ותדלק בסונול , בתחנה שהוא רגיל תמיד.
אז קודם כל הוא צלצל לחברת האשראי.
וגם למשטרה , למה למשטרה הוא שאל את עצמו ולא ממש היתה לו תשובה .
בתחנת סונול הוא מילא מיכל.
עכשיו ביקש לדבר עם אחד מבעלי התחנה.
יש אפשרות שבטעות נתנו את הכרטיס שלו ללקוח אחר.
עכשיו לחפש אותו זאת בעיה.
ואז נכנסת המשטרה לתמונה.
בסונול בדקו את הלקוחות של אתמול. היו כמה עשרות בודדות.
הוא לא העלה בדעתו שזאת עבודת נמלים.
אבל דבר אחד ידעו , את התאריך ואת השעה. אז בדקו את כל הלקוחות שבאו באותו היום והשעה. הם מצאו , אחרי בדיקה מקיפה.
בחור צעיר בשנות העשרים . בדקו שהוא לא ערך מסע קניות מטורף משל עצמו.ובניגוד למצופה , היה הגבר הצעיר , צדיק. שום קניה לא נעשתה והאמת שהוא אפילו לא הבחין שהחליפו לו את הכרטיס.
מושיק חזר לתחנת הדלק עם הכרטיס של הבחור הצעיר, והצעיר החזיר לו את הכרטיס מבלי שאפילו קנה בו בקבוק מים.
הם הודו אחד לשני ומושיק ביקש שירעננו את הוראות התדלוק בתחנה שמקרים כאלה לא יישנו.
יואל חזר לקניות. שילם בכרטיס האשראי, הפעם כדת וכדין של הסבא הטרי,ובא לציון גואל.