חשיבה חיובית

חשיבה חיובית

בלשון לקונית ובוטה, עם איום מסווה, קיבלתי הודעה מחברת ישראכרט, שלזכותי עומדות 58,750 נקודות שצברתי במשך השנים, ואם לא אשתמש בהן עד סוף השנה – הן יעוקלו. היות ואני סולד מעיקולים ומהוצאה לפועל, בדקתי את ערכן האמיתי של חסכונותיי ונדהמתי לגלות שאני יכול לבלות שבוע שלם עם אשתי או עם כל אחת אחרת באחד ממלונות הפאר בארץ – בחינם. חשבתי יותר על אילת, עם התיירות החשופות, אלא שאשתי חשבה יותר על הגב התפוס שלה. אחרי דיון קצר קיבלתי את הדין והזמנתי חדר לאחד מבתי המלון המפוארים באזור ים המלח.
בהגיענו למלון הופתענו מהסגנון הארכיטקטוני הרומאי המדהים ביופיו, מעמודי השיש והפסלים הרבים ועד לאחרון האביזרים, שנתנו תחושה כאילו הגענו לרומי העתיקה. ובאמת, הרגשתי שהגעתי במנהרת הזמן לספא של יוליוס ואוגוסטוס. אלא שלא חלפו יותר ממספר שעות והאורחים שהגיעו החזירו אותי חיש מהר למזרח התיכון הישן והמוכר.
האוטובוסים התחילו לפלוט חבורה רועשת וקולנית של עובדי עיריית ערד, עובדי בית החולים מאיר מכפר סבא, עובדי בנק הפועלים מחיפה ואחרונים חביבים חוג שומרי משקל מרמת השרון.
היממה הראשונה הייתה קשה במיוחד. כנראה שרק ברגעים קשים באמת האדם לומד על עצמו משהו. לא האמנתי שאני יכול לעמוד בכל האתגרים הפיסיים הקשים שאשתי הציבה בפניי. בתור מאצ'ו ישראלי טיפוסי לא הרשיתי לעצמי להישבר במסלול הקשה.
זה התחיל באמבטיית גופרית רותחת שצרבה לי את הגוף וכילתה את כוחותיי. אחרי כעשרים דקות, רוסייה ענקית ארזה אותי במגבת ענקית הדוקה שלא אפשרה לי לזוז ולנשום. כך שכבתי חנוט כמו מומיה במשך זמן לא ברור, מכיוון שבחלקו לא הייתי שרוי בהכרה. לאחר שהורידה ממני את המגבת, היא הדפה אותי לתוך סאונה רטובה. בחושך כמעט ולא יכולתי לנשום. קיבלתי התקפת שיעול קשה ורק בקושי רב מצאתי את היציאה.
הרוסייה, שכנראה לא אהבה יוזמה חופשית, הענישה אותי מיידית בסאונה יבשה ואכזרית של יותר ממאה מעלות. ישבתי המום בין הסובלים האחרים וקצב הדופק שלי עלה בהדרגה. תוך זמן קצר שלולית הזיעה שמתחתיי איימה להציף את המקום. בשארית כוחותיי זחלתי החוצה וניסיתי להתחמק מהגורילה. הייתי כמעט בחוץ, אך היא באכזריות אין קץ גררה אותי חזרה וזרקה אותי לתוך בריכת מי קרח.
הפעם הייתה הגורילה למודת ניסיון. היא פטרלה סביב הבריכה כדי שלא אעיז לנסות לצאת. עמדתי במרכז הבריכה חסר אונים והתחלתי להרגיש את גופי הולך ומתקשה, ואין צורך לתאר מה קורה לעיגולים באפס מעלות.
הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי, כאשר קבוצה גדולה של שומרי משקל, שדמתה יותר לעדר פילים, פרצה למקום והסיטה את תשומת לבה של הנאצית. ניצלתי את ההזדמנות וחמקתי החוצה.
אחרי שהסתיים תהליך ההפשרה בחדר וכל חלקי גופי חזרו לתפקד, החלטתי לא לחזור יותר לאולם האינקוויזיציה עד לתום החופשה. אשתי, שהבחינה שעברתי טראומה קשה ולא רצתה שאשקע בדיכאון, ביקשה ממני להתלוות אליה להרצאה באחד האולמות, בנושא: "חשיבה חיובית".
מרצה סקסית ושופעת אישיות קיבלה את פנינו בחיוך מתוק. תוך שניות שכחתי מהסבל שעברתי ורצתי לתפוס מקום בשורה הראשונה. עוד לפני שהוציאה הגה, כבר התחלתי לחשוב חיובי. ההרצאה הייתה מעניינת ומרתקת. המרצה החיננית הדריכה אותנו למצוא בכל דבר את הצד החיובי בכל מחיר, גם במצבים קשים, וכאלו לא חסרים. היא הדריכה אותנו לשגר אנרגיות חיוביות לכל עבר, והכי חשוב: לאהוב את עצמנו,להתעלם מהבעיות, להשאיר אותם לבן הזוג. המוטו הוא חשבי רק על עצמך, פנקי את עצמך, חבקי את עצמך וצעקי: אני יפה! אני מוצלחת! אני סקסית! לדעתה, אנו זקוקים לחיבוק חם לפחות שלוש פעמים ביום, ואם במקרה אין את מי לחבק, אפשר ורצוי לחבק את עצמנו. אחרי ניפוח האגו הנשים דהרו וסתמו את חנות הקוסמטיקה שבמלון. הן קנו כל מה שאפשר למרוח. קרם ליום, קרם ללילה, מסיכת בוץ להפחיד את הבעל וצבעי הסוואה שונים.
המרצה הצעירה הפנטה אותי לגמרי, ולא רק אותי. לאט לאט הצטרפו גברים רבים לחשיבה החיובית, ולקראת סוף השבוע כבר היה קרב על כל כיסא פנוי. אף אחד לא ידע ששעתיים אחרי ההרצאה אצלנו היא מרצה במלון סמוך בנושא סקסולוגיה. ואכן, מיד לאחר שהמדריכה סיימה, אמרתי לכולם שאני יוצא לצעדה ארוכה, ויצאתי מהמלון בהתרגשות גדולה, כמו שיוצאים לפגישה אסורה.
בהרצאות בנושא הסקסולוגיה למדתי דברים שלא ידעתי על קיומם כמו צעצועים רוטטים מסיליקון גמיש בצורות שונות ומשונות, שמשחררות למעשה את הגבר מחובותיו חוץ משטיפת הכלים. המרצה טענה שאפשר להבחין במיניותו של האדם לפי צורת בוהן יד ימין,לכן מאותו רגע הסתובבתי עם כפפות.
וכך העברנו את כל השבוע. אשתי צפה רוב הזמן במים השמנוניים, בין לבין היא נדדה מסאונה אחת לאחרת, קיבלה מסאז'ים מכל הסוגים, והשתתפה ברב שיח בג'קוזי בנושאי דיאטות, ויטמינים ושאר ירקות. אני, לעומת זאת, נדדתי ממלון למלון והשתתפתי בהרצאות שונות בתחומים הקשורים בנפש האדם, כמו מדיטציה ויוגה. אחרי שחזרנו הביתה, מצאתי שלמדתי המון דברים מעניינים על עצמי והשתדלתי ליישם את רובם. משום מה, הסביבה לא קיבלה בהבנה את השינויים הנפשיים שעברתי.
בהתחלה אשתי אהבה את החיבוקים שלי, אך במשך הזמן הבחנתי שהיא מנסה להתחמק ממני. היא טענה שנעשיתי דביק מידי ובגלל זה איבדנו מספר לקוחות שלא אהבו את החיבוקים. גם הפנצ'ר מאכר שתיקן לי גלגל ביקש ממני באדיבות לא לחזור אליו יותר. מקרה מביך אחר היה כאשר השכנה לא פירשה נכון את החיבוק שלי אחרי שתיקנתי לה את התריס בסלון.
אבל מבחינתה של אשתי, השיא היה בשבת האחרונה, כאשר חזרנו מטיול בכביש צר ונסיעתי האיטית והשלוה גרמה לפקק ארוך. אחרי כחצי שעה של זחילה אחרי מכוניתי, נשמעה הקריאה מן הרמקול שבניידת שמאחורי. עצרתי בצד, והשוטרת ירדה מהניידת ורשמה לי מיד דוח על נסיעה איטית והפרעה לזרימת התנועה. אחרי שחתמתי על הדוח חיבקתי בחום את השוטרת ולחשתי לה באוזן: "את החיבוק השלישי שלי היום".