חלום שחלמתי – לטדי

"המקום הזה מסוכן, כדאי שניזהר." אמרתי ועצרתי את כולם.
"נו באמת, המקום הזה ריק לגמרי, מה יכול לקרות כאן?" אמר איתי עם חיוך אמיץ על פניו.
"שמעתי על המקום הזה. הוא לא נטוש בכלל, פשוט אף אחד לא יוצא לרחובות." נכנסנו למקלט ישן והתמקמנו שם. משום מה הקירות שסגרו עלי היו מרגיעים, שום דבר לא יוכל לפגוע בי כאן.
מיקה קמה והציצה דרך החלון הקטן והיחיד שהיה שם. "נראה לי שהשטח נקי."
"מצוין." אמר רועי והתחיל לאכול את הכריך שלו. הוא זרק לי עוד כריך והתחלתי לאכול גם.
אחרי שגמרנו לאכול יצאנו והתקדמנו לעבר העיר המרכזית. שם נמצאים סוחרי העבדים שמחזיקים במשפחות שלנו.
בחצי הדרך קפאתי. "משהו כאן לא טוב."
לפני שמישהו הספיק להגיב השומרים יצאו והתחילה אנדרלמוסיה שלמה. ראיתי את החברים שלי נלחמים וניסיתי לעזור להם אבל משהו נחבט בראשי, ואיבדתי את ההכרה.

התעוררתי כשאני קשורה בענפים לעמוד. הענפים נראו לא ממש חזקים, אבל לא יכולתי להשתחרר מהם.
איש שפניו היו מוסתרות מאחורי מסכה הגיע והצמיד סכין לגרוני. "בקשה אחרונה?"
ידעתי שהוא חושב שאתחנן שישחרר אותי, אבל לא, אני צריכה להתחכם קצת.
"אני רוצה את אשפת החצים שלי." אמרתי.
האיש הביט בי במבט מופתע. "בשביל מה? הענפים האלה לא ייקרעו מסתם חצים."
נשמתי עמוק. "אני רוצה למות כשאני מחזיקה את החצים שלי."
הוא משך בכתפיו והושיט לי את האשפה. חייכתי חיוך זדוני. מה שהוא לא יודע שהחצים האלה לא זהובים סתם בשביל היופי, אלא שהם מנטרלים קסם.
נעצתי את החצים בענפים שקשרו אותי. הם שחררו אותי מיד.
"היי!"צעק האיש, ואני שרטתי את פניו בעזרת חץ.
התחלתי לרוץ.