זה שניסה ללקק את המרפק

מה הן תובנות, אם לא שברים קטנים של מציאות?

דניאל לא עשה הרבה מדי בחייו, תרתי משמע וגם לא. אתם מכירים אותו, כך אני חייב להניח. חלקכם יותר, חלקכם פחות וחלקכם גם על בוריו. יודעים לשרוק את השניקה המוזרה, אשר בקעה מגרונו בתחילת הסירטון. יודעים גם מתי לצחוק. יודעים בדיוק מתי לצחוק. וזה נכון. כלומר, מרביתה של האמת. גם אין כאן איזה פלא רב מדי. כמו כל כוכב אינסטנט אחר, כך גם דניאל. בעוד העולם נע לו בין חיים לחורבן, כדרך קבע, דניאל היה נע בין הבאר לבין חיתוך מלפפונים ופטריות שיטאקי. בעוד חבריו הפלסטינים, שמתגוררים להם מעבר לגדר, נאבקו להכריז על עצמאותם כמדינה ריבונית, הוא היה נאבק בכל אותם בני 12 בחופשת הקיץ, אשר הזמינו אספרסו ארוך עם המון חלב, והזדהו כ- 'אסף לוץ' ו-'מר פין', בציפייה לשמיעת שמם הבדוי בכריזה. ספג בשיוויון נפש אגרסיבי למדי, כל עלבונותיהן של אותן הריוניות בלבוש מתירני מדי, שסנטו בו על חוזקו או חולשותיו של הקפה. גם כאשר החלב היה בצד, במאג, בכוס זכוכית ושות'.

ועם זאת, לא היה לו טעם בכך. להיפך, דניאל היה קהה לחלוטין לכל אותם תעלולים או התרחשויות. למעשה, היה קהה לחלוטין בכל נושא. גם בבית הספר, כאשר אמו ואביו הפצירו בו נואשות, לאסוף את חייו בשתי ידיים. הפצירו, שרק ינסה להואיל בטובו לגרד את ישבנו מספת הטלויזיה, ולנסות לפתוח איזה ספר מתמטיקה או שניים. לעלעל בחוסר עניין מופגן בסיכומי שיעורי היסטוריה, אך עם זאת לנסות. גם אז, היה כבוי. מביט במבט נבוב, בכל אותן מורות, אשר הפליגו לספר על יכולותיו הכמוסות, ולא שכחו לציין, כי אין הוא מממש את הפוטנציאל הגלום בו. בחוג טניס שולחן, אליו רשמו אותו הוריו בגיל ינקות, הוא הצטיין. אנשי הוועד האולימפי הכבירו לכנותו, כ-'מייקל ג'ורדן של הטניס שולחן'. אולי, משום שלא הכירו כוכב טניס שולחן אחר, מלבד פורסט גאמפ. רבים היו המורים במתנ"ס, אשר ניסו להזניק אותו לגדולות. להעביר אותו לפנימייה למחוננים בוינגייט, או לפחות להגביר את מינון אימוניו השבועיים משלושה לארבעה. זה לא קרה.

וכך, בגיל עשרים ושתיים, היה ממלא לו דניאל שקית פלסטיק בחופן שוקולדים עטופים בנייר שחור ולוגו, ומדווש חזרה לביתו, חנוט בחולצה שחורה, מיוזעת ומוכתמת גרניטה ירוקה. חולף על פני בית הספר, אשר התנה את קבלת תעודת הבגרות בהחזרתם של שני ספרים לספריית בית הספר. מהרהר בכך, עד אשר היה מגיע לחומה גדולה, אשר הקיפה פסית מדשאה מטופחת, גג רעפים אדומים ושלושה גמדי גינה. שם, השעין אופניו על קיר לבן ובוהק, היכן שעוטר על ידי שפשופי ושריטות העבר. פוסע ברישול במסדרונותיו של בית נקי ומסודר. נזהר שלא לחרוג מתחומי השבילים המסומנים על ידי אימו, פן יעלה על השטיחים. מתעלם עם שלל 'בסדר', 'סבבה' ו-'פנאן', מאחת מאותן שאלות, אשר שואלים. וטורק, במעין גסות חולמנית שכזו, דלת חומה עם שתי מדבקות, שניסו לקלפן, המצהירות עליו כאוהד מסור או שרוף.

היה משליך חולצתו המוכתמת, לאחר שקולפה מעורו, אל ערימת חולצות מוכתמות אחרות. מניף בכבדות אינסופית את שתי רגליו אל עבר הארונית הסמוכה למחשב, מבלי לשים לב למה מונח עליה, ומגשש דרכו אל המחשב בצורה בלתי הגיונית. בין רגליו הייתה מושחלת יד אחת על עבר המקלדת, והשנייה תחובה לה בתוך שקית הפלסטיק, ממוללת עירבובייה של שוקולד וניירות, אשר נמסו להם יחד.

בעשר אצבעות מגואלות בשוקולד, היה מגשש דרכו אל תיקיית 'מכבי חיפה', שם הוסתרה לה סיפריית סרטים פורנוגרפיים, מחולקת על פי אנאלי, וגינאלי וחברים שלהם. ג'ובאני רוסו היה אנאלי, לדוגמה. לא שונה מדי מרובנו. וכך למעשה מתחיל הסיפור. הסיפור המוכר, לפחות. גם לא שונה מדי מרובנו. דניאל הביע עניין במכתב שרשרת מסויים, אשר איתגר אותו לנסות וללקק את מרפקו. גם אתם מכירים אותו. קרוב לוודאי, שגם אתם ניסיתם ללקק את מרפקכם, כאשר הוקנטתם, או שמא אותגרתם ביחס ליכולתכם ללקקו. גם דניאל נהג כמוכם, אמנם הוא גם צילם את המאורע, והקפיד להעלות זאת ל- 'יוטיוב', תחת השם המבטיח, 'אני מנסה ללקק את המרפק שלי'.
רבים אינם יודעים זאת, אך דניאל היה בחור ממוצע לחלוטין, במימדים אינטרנטיים. לא היו לו יותר מ-650 חברים. גם לא יותר מ-17 אמיתיים. בדק ימי הולדת בתדירות לא תכופה במיוחד, ניסה לנהל אי- אלו שיחות עם בחורות, להן תמונות בבגדי ים ועידכן סטאטוס פעם בשבועיים.

כיאה לבחור חולמני, שכח דניאל מהסירטון. וכך קרה, שמבלי ששם לב, הפך דניאל לאחד מלהיטי הרשת. אפשר לנסות ולגולל את הסיפור, אמנם מנקודת ריאותנו, נניח כי הפעם הראשונה שדניאל שמע על כך, הייתה באחת מן המשמרות, כמה ימים לאחר עליית הסירטון. נחל גל- אור, בת ה-13, הייתה זו שזיהתה אותו מהסירטון, וביקשה לראשונה שילקק את מרפקו בפניה, אחרת לא תשלם בעבור המקיאטו. כאשר דניאל חזר לביתו, ונכנס ליוטיוב, היו לסירטון כבר 201,223 צפיות, ושלושה סרטונים נוספים, תחת שמות בשפה זרה. בנוסף, מספר רב של אנשים החליטו לצלם את עצמם מלקקים מרפקים, כמחווה לסרטונו של דניאל, וקישרו את עצמם לסירטון המקורי. חלקם חיקו אותו, חלקם צחקו עליו והיה גם אחד שהכין רמיקס מקולות המאמץ, שהשמיע תוך ניסיונות הליקוק.

מכאן והלאה, הסיפור כבר די ידוע. דניאל התפטר מעבודתו, אך שמר לעצמו את שלל חולצותיו השחורות. הוריו ניסו להטיל ווטו על החלטתו בריב מתוקשר, אמנם דניאל דבק בהחלטתו. מאותה התקופה, זכור בעיקר העימות הטלויזיוני ב-חמש עם רפי רשף'. דניאל נשאל על ידי אימו, באיזה מקצוע יעסוק, עתה שהתפטר מעבודתו בבית הקפה. תשובתו, כי יעבוד כסלבריטאי, פתחה שאלה ציבורית, בהאם סלבריטאות הינה מקצוע.
זו הייתה תקופת הזוהר. דניאל הוזמן ל-'וויפאאוט' בגירסה האמריקנית ושעשועון חדש עם אברי גלעד. אבל השיא, היה הסירוב המתוקשר להשתתף ב-'האח הגדול'. במשך שבוע עסקה התקשורת הישראלית בנושא, עד אשר התגלה טרנד חדש, אשר קבע את גורלו הסלבריטאי. הסתבר, כי אירגונים אסלאמיים יצרו תכתובת מיילים, המגייסת גולשים לכתוב, כי לא אהבו את הסירטון של דניאל, בשל היותו ציוני. הדבר, גרם להתגייסות כלל ארצית בישראל, להשיב את כבודו של הסירטון האהוב, וכמובן את כבודה של המדינה. ראש הממשלה התייחס לכך בנאום מיוחד, שנשא בכנס של אגודת רפתני ישראל, ודרש מן הציבור להתייצב לצידו של דניאל.

'יוטיוב', אשר ביקשה להישמר א-פוליטית וניסתה לצנן את הרוחות, הזמינה את דניאל לנאום בכנס של 'גוגל', ולספר על שירותו הצבאי כשקמיסט בקריה. הכנס הוחרם על ידי אירגונים פרו- פלסטינאים, ואף גרר תהודות קשות בעולם הערבי כולו. אמנם עקב כך, הוזמן דניאל לסדרת ריאיונות ותוכניות אירוח בארצות הברית ובריטניה, שם כמעט נעצר, בשל שירותו בצבא הישראלי.
הסירטון הפך לגורם הייצוג העיקרי של הסכסוך הישראלי- פלסטינאי. פוליטיקאים ממדינות שונות, אשר חיפשו במה לדיעותיהם הפוליטיות, התנגחו על עמוד הסירטון. איראן, אשר חסמה בפני עמה את אתר 'יוטיוב', הכריזה כי היא פותחת את האתר במתכונת מצומצמת, על מנת שאזרחיה יוכלו להגיב לסירטון. אירגון החמאס דרש מן הרשות הפלסטינאית, כי תעביר הודעת גינוי בדבר הסירטון לוועדה מיוחדת באו"ם. ואילו, הפת"ח הכריז, כי הוא אינו מכיר במדינת ישראל, אמנם מכיר בזכותם של אזרחיה להעלות סירטונים לאינטרנט.

דניאל החל לצמוח ולהתפתח בתור סלבריטאי ודמות מרכזית בחברה הישראלית. דמותו הצטיירה כדמות של מנהיג חברתי, ומעין סמל לאומי חדש. תחילה, פרסם שוקו בשקית דו שכבתית של 'טרה', כאשר מוצגת דמותו, המנסה ללקק שוקו, שנזל משקית רגילה, אשר התפוצצה לה. אמנם, יועצי תדמית שונים ששכר, ייעצו לו לנסות ולהמשיך בקו החברתי- לאומי. ומשום כך, יצא במסע רגלי בן שלושה ימים, לאורך חופי ישראל, במחאה על השחיתות בשלטון, תחת הסלוגן: "להפסיק ללקק לבחירים במשק. גם את המרפק!". ביומו השלישי של המסע, הגיע דניאל לכיכר רבין, שם הוצב גרם מדרגות עץ ענק. חמישה ימים הוא בילה בראשו של גרם המדרגות, כאשר הוא מחזיק בידו שלט בודד, עליו נכתב:"אדוני ראש הממשלה, אם תגדיל את מדרגות המס, אולי תוכל לרדת אל העם".

למרות ההצעות הרבות לפרסומות ותוכניות בהשתתפותו, הדוגמניות, ההזמנות למסיבות אוליגרכים ולמרות דעת הקהל האוהדת, לא הצליח דניאל להפוך למותג ומוסד של ממש במדינה. האינדיקציה לכך כמובן, היא אי הסכמתם הגורפת של הבנקים בישראל לכך שדניאל ייצג אותם. אפילו הבנקים הקטנים לא הסכימו. גם אלו, ששכרו שירותיהם של קומיקאים, בעבר. גם אלו, אשר חיפשו רוח צעירה ושובבה. פנים חדשות. גם לא בנק אוצר החייל. כולם טענו פה אחד, כי מנייתו של דניאל איננה יציבה. ולהיפך, הוא גורם לקונפליקטים ומחלוקות. על כן, המזרח התיכון איננו יציב, והבורסה נוטה מצד לצד. דניאל הוא סכנה פיננסית.

התהילה החלה לחלוף לה, ודניאל החל לדהות, ככלל כוכבי האינסטנט ושאר כלומניקים, אשר השתתפו ב-'כוכב נולד'. כמות האיזכורים לשמו בתוכניות הטלויזיה פחתה, ואף קרה הדבר כי דניאל עקף אותו ברשימת תוצאות החיפוש ב-'גוגל'. בעצתם של כמה יועצי תדמית, זנח דניאל את חיי הזוהר והריאליטי, והחל לדבוק בעשייה חברתית בלבד. מעין סמן של צדק ומוסר במדינה. הוא השתתף בשתי צעדות נוספות, כנגד השחיתות בשלטון, העלאת מחירי הגבינה המלוחה העדינה ומצוקתן של האמהות החד- הוריות הדרפוריות. לאחר מכן, השתתף בקמפיין אינטרנטי, בו הצטלם בעירום מלא, כאשר רק פיסת לחם לגופו, לצדן של שלוש בחורות רוסיות. המסר, שניסה לשדר היה, כי המדינה פושטת את עורם של אזרחיה, ותופסת אותם במערומיהם, וכך גם כתב על גופו העירום. הקמפיין טען כי הלחם כה יקר, עד שאנשים מתביישים לצאת לקניות, כפי שהם מתביישים בעירומם.
הביקורת הציבורית על הקמפיין הייתה קשה. נטען, כי דניאל ניסה להשיג את כותרות העיתונים בזול, ולא להגן על האינטרסים של הציבור. כמו כן, נמתחה ביקורת על כך, שהתשדיר צולם על ידי חברה ישראלית לסרטי פורנוגרפיה, והבנות שלצידו גם הן- כוכבות פורנו ישראליות.

המפלה הייתה קשה. כל אותם חברים סלבריטאים ויועצי תדמית ביקשו להתנער מדניאל. היו רק מעטים, אשר ניסו לרכך את המפלה, וייעצו לו להיעלם לתקופה מסויימת ואז לחזור בקאמבק מתוקשר עם כתבת צבע ב-'שבעה ימים', חשיפת נטיותיו המיניות בראיון טלויזיוני וההשתתפות באיזושהי תוכנית ריאליטי באחד מהערוצים המקומיים. וכך גם ניסה לעשות דניאל, אמנם התפתה מוקדם מדי לפרסם את אחת מרשתות המרכולים. בפרסומות, השווה דניאל בין שתי קבלות מרשתות שונות.

הרשת המתחרה הזמינה תחקיר, אשר מצא כי דניאל כלל לא נכנס לאף רשת, ולא השתתף בקניה המדוברת. אמונו בקרב הציבור הישראלי נסדק, ואף היו שקראו להתאחד עם האיראנים, כנגדו. להפיל את הסירטון מהרשת.
היו שראו בו 'המייקל ג'ורדן של הטניס שולחן'. היו שהישוו בינו ובין בגין. היו שסברו, כי הוא עוד יביא שינוי חברתי.