ויטמין חטא

הבוסתן

רפי ומיכאל מחכים בחדר הישיבות. אחרי חצי שעה אלי מתגלגל פנימה, מתיישב, מצית סיגר ונוהם בקול מעכיר אוירה.
" מצאתי גנן . הוא ואשתו לוקים בתסמונת "טוברע"
" מה זה פאקינג טוברע? מצייץ רפי
לאלי מרוח חיוך קטן צופן רע " זה חוסר בויטאמין חטא. זה הופך אותם לצייתנים. מבחינתנו זה יתרון, אם אתם מבינים למה אני מתכוון."
" רפי ומיכאל מהנהנים בלי להבין כלום .
"אני רוצה שתפגשו אותם בראשון בבוקר בשער האחורי של החווילה".
רפי מביט במרחבים הכחלחלים שמעבר לחלון, הוא נמשך החוצה, נראה שעוד דקה יפרוש כנפיים ויצא לשוטט.
-"אפוה זה יוצא? " מברר מיכאל
" מכירים את עדן, אז מצד מזרח שלה. במקום שהנהר מתפצל. הזכרתם לי שעוד אין שם לחווילה החדשה שלי. יש לכם הצעות?
"סביוני עדן זורק רפי, אולי עדן הירוקה? גני עדן?"
"איך נשמע לכם גן עדן?" אלי שואל ולא מחכה לתשובה
– "יופי" ממלמלים העוזרים שניחוח נעים של סוף שבוע זוחל ועולה אל אפם מעבר לדלת.
"רגע" אלי מוסיף "הם חסרי תודעה" צמד העוזרים מזדרזים לעזוב לפני שייזכר בעוד פרט לא רלוונטי

3 ביום ראשון מיכאל ורפי מחכים ליד השער
"לא נכון. אתה רואה מה שאני רואה? או שאני עוד תחת השפעת האלכוהול " מיכאל סוכך על עיניו מפני קרני השמש ומתרכז בזוג המתקרב. "אלי אמר משהו על חוסר תודעה. ממתי הוא כל כך פוליטיקאל קורקט.
מיכאל פונה אל הגבר השחום. אני מבין שאתה אדם. אלי עדכן אותך בקשר לתפקיד. אני רוצה רק לחדד שאסור בשום אופן לאכול מהפירות של שני העצים שבחלקה הפנימית. כל יתר חופשי. בעיקרון אתם לבד כאן, עם לא לוקחים בחשבון את החיות שמסתובבות" רפי חושב שהאיש הזה נראה כאילו הוציאו אותו הרגע מהאדמה.
"ואני ?" שואלת הגברת.
מיכאל מנסה להיראות כאילו בכל יום הוא משוחח בענייני עבודה עם אישה ערומה
"מה איתך?"הוא שואל בקול הכי אדיש שהוא מצליח להנפיק
"מה התפקיד שלי?"
"רק רגע, תני לבדוק" מיכאל מדפדף בחוברת ההוראות. הוא מרים את עיניו אל האישה שחוט של תמימות נשזר סביבה. "כתוב כאן שתהיי "עזר כנגדו". אין לי מושג מה זה, אברר עם הבוס .בינתיים תתייחסי רק לעזר.

4 למחרת עם הזריחה אדם כבר במטע. הוא לא יכול לחשוב על עבודה יותר מתאימה לו. "כנראה עשינו משהו טוב שקיבלנו את העבודה הזאת" אומרת חוה. אחרי שבוע היא כבר מכירה כל שביל בגן. בבוקר היא מתחממת בשמש , אחר כך מביטה בחיות שליד האגם, ובערב צועדת עד לנהר המערבי, ומביטה בשמש הנעלמת. בדרך הביתה היא קוטפת עלים ופירות לארוחת הערב.

5 אני ביוכימאי והתחלתי לאחרונה לעבוד בגנים הממלכתיים. לא האמנתי שהתקבלתי. צריך סיווג ביטחוני גבוה לעבודה הזאת. אני מטפל בשני העצים שבתוך הגן. שזה מאוד שונה מעצי הגן. פעמיים בחודש אני קוטף את הפירות ומביא לאלי ולמלאכים. לא יאומן איזה כוח יש בפירות האלה.
בפעם הראשונה שהבאתי למיכאל את הפירות, הוא שאל אם פגשתי את העובדים. אמרתי שלא, וראיתי התרגשות בפניו. הוא ניסה להסות אותה והתעופף משם.

6 בחודש שאחרי כשמיהרתי לחלקה, הייתה לי תחושה שאני לא לבד. השביל הצר היה תחום בשיחים צפופים, ולא ראיתי כלום. כשחזרתי היא חצתה את השביל, נעצרה ושלחה בי מבט מופתע. ניסיתי להעמיד פנים שלא הבחנתי בה, אבל היא חסמה את המעבר. היה בה משהו ראשוני שובה לב.
הגוף הגמיש והשיער השחור הארוך כל כך ריתק אותי. "חשבתי שהבנתי למה קשה להתקבל לעבודה הזאת"
" נחשון" הצגתי את עצמי "חוה". היא אמרה." זה קיצור של "אם כל חי"

7חודש ארוך ומייסר עבר עד ששוב הגעתי. כשסיימתי לקטוף התחיל להחשיך. ראיתי אותה עומדת ומחכה. היופי הגלוי כל כך, המם בי. ניסיתי להמשיך אבל היא התקרבה והעבירה אצבע הססנית על הצוואר שלי. "העור שלך חלק" היא צחקה כילדה.
"כן, כן" מלמלתי וקיוויתי שמצלמות האבטחה כבר לא פועלות בשעה זו.

8 ביום חמישי כשהגעתי לעבודה, הודיעו לי שאלי מחפש אותי. "זה הסוף שלי. הייתה לי הרגשה שזה יגמר רע". מיהרתי לבית הגדול.
בקצה החדר הענק, רבץ אלי בכורסת העור המפוארת ועישן סיגר קובני "בוא הנה, אני צריך ממך משהו. תזכיר לי איך קוראים לך?"
"נחשון ערומי" מילמלתי
"נחשון יקירי. אני חושש מהעובד שלי, ועוד יותר מאשתו.
"מה אני אמור לעשות? לחשתי.
"דבר חזק, אני לא שומע אותך" שאג אלי
ניסיתי להגביר את קולי "מה אתה רוצה שאעשה?"
"אתם מיודדים, אז תדובב אותה. תשאל אם לא מתחשק לה לעשות דברים אסורים".
"דברים אסורים? למה אתה מתכוון?"
"למשל לאכול מהפרות שבתוך הגן. ראיתי שהיא עוקבת אחריך. מספיק נגיסה אחת כדי לשנות את כל ההיררכיה כאן לתמיד.
"אז מה הבעיה?"
" אתה עושה את עצמך או שאתה באמת דביל?"
משב קר נשלח לעברי. התעגלתי בפינה ולא יכולתי לזוז.
"אדוני, לכבוד לי. אבל למה דווקא אני?"
"אתה מבריק, חלקלק, מדבר עם כל אחד בשפתו, ויש לך קשרים". עכשיו עוף מכאן
המרחק לדלת היה ארוך בצורה בלתי סבירה "או אלוהים, מה אתה רוצה ממני?" נאנחתי והיה נדמה לי ששמעתי צחקוק קטן.
"נחשון בוא הנה" שאג אחרי אלי. "אם אתה מבחין במשהו חריג, אתה מדווח מיד. ברור? התרשלות קטנה מצדך ואני זורק את כולכם מהגן, ואתה אישית תאכל אצלי עפר".

8 בפעם הבאה שהגעתי, חוה חיכתה לי. השביל המוביל לעצים האסורים כל כך צר, שמידי פעם גופה התחכך בי. תהיתי אם אלי צופה בנו .
"תגידי, איך הפרי של העץ הזה?" שאלתי והושטתי יד אל עץ הדעת.
"אל תיגע" צעקה בבהלה והסיתה את ידי.
" פרי רעיל. אסור אפילו לגעת בו"
"ומה עם אדם? יכול להיות שהוא אוכל לפעמים מהפרי הזה?"
חוה גיחכה "אם היית מכיר אותו, לא היית שואל בכלל. הוא עובד כל היום ואוכל רק מה שאני מביאה לו"
אבן ענקית נשמטה מליבי והתנפצה בקול פעמונים נפלא .

9 בסוף אותו יום האוטו לא התניע. הוצאתי את האוהל ושק השינה והתחלתי להתארגן.
" אתה נשאר?" שאלה.
רעלת התום שלה לא אפשרה לדעת מה היא מרגישה.
"אתה מאוד שונה מאדם" היא אמרה פתאום.
"אתה רזה וחלק ואני אוהבת את הדוגמא על העור שלך" היא העבירה אצבע סקרנית לאורך גבי. גלי עונג ומבוכה גאו בי
"מה קורה אצלכם?" התעניינתי
"בסדר, חוץ מזה שאדם שותק רוב הזמן, ואני קצת מיציתי".
הושטתי יד לעבר היצור הקסום הזה, אבל היא נרתעה.
"נחשון" נזפתי בעצמי "תחשוב קצת לפני שאתה עושה משהו שיגמור את הקרירה שלך."
"את לא צריכה ללכת הביתה?" שאלתי והדלקתי את המדורה.
"זה בסדר, אדם כבר ישן.

10 התיישבנו כתף אל כתף מביטים באישונים מורחבים באש. השמש שקעה והתחיל להיות קריר . "אלוהים, מה עשיתי שאתה מעמיד אותי בניסיונות כאלה?" שוב שמעתי צחקוק.
"אני הולך לקטוף פירות לארוחת ערב" אמרתי וקמתי לפני שיהיה מאוחר מידי. כשחזרתי חוה נבהלה.
"זה בסדר, אפשר לאכול ממנו" פלטתי בשלווה שלא ידעתי שנמצאת בי.
"נחשון? אתה יודע שזה מסוכן. למה אתה עושה את זה?" פני התינוקת שלה התעוותו, העיניים הגדולות נשארו פעורות כאלו התקלקל מנגנון הסגירה שלהם.
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד. באמת למה אני עושה את זה? עוד לא מאוחר להתחרט, אני יכול לזרוק את הפרי ולהגיד שקטפתי אותו בטעות.
פתאום נכנס בי רגש לא מוכר. בדיעבד אני יודע שזו הייתה מרדנות. "אני הולך להראות לאלי ולשני בעלי הכנף שלו, שאני לא ה"יס מן" שלהם. נראה מה הוא יעשה אחרי שהעובדים שלו יתפכחו" חשבתי לעצמי.
גייסתי את כל הסמכותיות והגבריות שלי ואמרתי "תסמכי עלי ותאכלי. אלי רוצה אתכם כנועים לכן המציא את הקשקוש הזה על הרעל"
" מה??? אתה לא רציני, אתה מפחיד אותי" צווחה חוה
הושטתי לה את הפרי. הוא היה יפיפה והדיף ריח נפלא של ויטמין חטא.
"אני רעבה, אבל אמרו שאסור"
" אלי והמלאכים אוכלים ממנו כל הזמן. זה עושה אותם אדונים. הם לא רוצים שתהיו כמוהם.
המדורה דעכה מעט "לא קר לך?" שאלתי
רציתי לחבק אותה, אבל היא קמה והושיטה יד מהוססת אל הפרי, הביטה בי לקבל אישור אחרון ונגסה.
" ואוו, באמת טעים, אני הולכת לתת לאדם"
היא הייתה פתאום שונה, כמו גולם שברגע אחד פלאי, הופך לפרפר, היא נגעה בגופה כאילו הם נפגשים בפעם הראשונה, קטפה כמה עלים מעץ התאנה הענק והתכסתה בהם. "באמת קריר" אמרה ונשקה על פי.
ליקקתי את שפתי ולחשתי אחריה "להתראות בחוץ" .