המבוך ✂
היא כבר ארבעה ימים במבוך. אבודה וכלואה. היא מתחילה יותר לבכות. יותר לכעוס על עצמה. היא נוהגת מדי יום לצעוק על עצמה שהיא לא בסדר. בימים הראשונים היא עוד הייתה מלאת תקווה ורצון, אבל מיום ליום היא נהייתה מתוסכלת יותר. היא הייתה הולכת. לפעמים רצה. היא ניסתה לפעמים ימינה, לפעמים שמאלה, ישר וגם אחורה. היא ניסתה לחבוט ולצעוק על הקירות, אך אחרי כמה דקות היא הייתי נוחתת על הרצפה ובוכה. מיום ליום היא נהייתה יותר דכאונית. המבוך סגר אליה. לפעמים, ראיתי אותה בקושי נושמת. כאילו מנסה לעצור את נשימתה ואני לא מתפלאת. היא ניסתה כמה וכמה פעמים פשוט לשים קץ לחייה, אך לא הייתה מסוגלת.
לפעמים אני חושבת לעצמי, שמוטב שאני אשחרר אותה. אך אני מיד מתחרטת ויודעת שהיא תמצא את הדרך לצאת מהמבוך בעצמה, הרי זאתי דרך קלה ופשוטה. הסוד הוא בסך הכול, לטפס על הקיר הגדול של המבוך ולצפות בכול המכשולים של המבוך. אחרי שאתה יודע מה עברת, מה עשית, איפה טעית ואיפה צדקת, תמצא את דרכך החוצה מהמבוך. תמצא החוצה את הדרך…
מהדיכאון.
תגובות (9)
אהבתי מאוד:) הזכיר לי ספר שקראתי האמת (כי הדמות עלתה על הקיר של המבוך וניצלה><).
הימרת את הדיכאון למבוך חסר כמעט כל פיתרון. תארים מעולים של רגשות.
אני תוהה מי מדבר בנקודת המבט שמופיעה בקטע, "לפעמים אני חושבת לעצמי, שמוטב שאשחרר אותה."
מי היא? הדיכאון זה בזכר. אני מניחה שזה לא הוא.
בסך הכל התחברתי לקטע. משום שאני בעצמי במבוך הזה.
אני חושבת שהיא התכוונה לתחושה שהדיכאון נותן. [אבל זה רק מהמשפט הזה ולא בבקשר להכל.]
אהבתי את איך שדימית את הדיכאון למבוך [זה באמת ככה.] אמנם הדרך לצאת ממנו היא לא באמת כשמטפסים [בקשר לדימוי] זה פשוט חולף. דיכאון מוגדר כמצב רוח ולא כאופי מסיבה אחת. הוא חולף.
כתיבה טובה! המשיכי כך :)
שנהב, אם תקראי את הקטע שנית תביני שיש עוד כמה משפטים כאלה. שמדובר מנקודת מבט של מישהי.
וגם, במקרה שלי זה אופי. אין לי סיבות להיות כזו. פשוט אין לי. זה האופי שלי, זה לא עובר כל כך מהר [אם בכלל].
עכשיו מקריאה שנייה זה נדמה גם שהדיכאון אולי מדבר. ועדיף לשנות את זה ללשון זכר.
וגם במקום המילה ״דכאונית״ ברמתע להחליף אולי ב״עצובה״. כי דיכאון הוא לא משהו שקשור ברגש אחד. אלא ביותר מידי.
אהבתי! רק היייתי מחליפה את המילה "דכאונית" באמצע למשהו אחר, כי זה די הורס את הסוף המפתיע.. רק הצעה 3: ו… מדרגת 5…..?
וואו. אהבתי מאוד את הדימויים שלך. וגם איך שכתבת את הקטע, פשוט מדהים. יש לך כ"כ הרבה כישרון!
אני חושב שאפשר לשפר את הקטע הזה אבל אני אתן רק שתי הערות שיותר חשובות לי להעיר…
בחרת במבוך, שזה דווקא נחמד, כי זה נותן פן אחר ואופי אחר לדיכאון לעומת כלא או בור או כל דבר שכולא אותך לגמרי. אבל מבוך זה לא משהו שמוצאים את עצמך בתוכו, היה נחמד אם היית מסבירה איך היא הגיעה אליו ואם פשוט דרך כניסה אז למה בדיוק היא הסתבכה בתוכו? לי יש רעיונות, אבל עדיף שאת תמצאי בעצמך אז אני לא אכתוב אותם.
הדבר השני הוא, שבלי להתייחס להאם הדימוי נכון או לא, הפתרון קצת אבסורדי. כאילו, *בסך הכול* לטפס על קיר גדול? אני לא יודע מה איתך אבל זה לא נשמע לי כזה קל… כזה בטוח ואם זה קיר מסוים אז גם לא כזה אפשרי. יכול להיות שזאת קטנוניות אבל היית יכולה לפי דעתי להיכנס כאן יותר.
הכתיבה שלך ממש יפה. מאוד אהבתי את הדימויים. יש לך כישרון ענק!
פשוט מושלם!!!!
את כותבת ממש טוב ואהבתי את הקטע הזה במיוחד.
בהתחלה חשבתי שאולי זה יהיה מד"ב או משהו כזה, אבל אחר כך הבנתי את הרעיון ולדעתי זה רעיון טוב, אישית לא הייתי חושבת לדמות דיכאון למבוך.
יש לך כישרון ענקי :)
רק תמשיכי לכתוב 3>