הברווזון המכוער

כבר זמן רב שהיא דוגרת, מחכה ליום בו יצאו גוזליה האהובים. והנה היום הגיע וקולות ציוץ צווחניים וחדשים נשמעו. והאם צועדת בגאווה סביב ילדיה, ויש רק דבר אחד המעכיר את מצב רוחה. הברווזון, ברווזון מכוער. כל נוצותיו שחורות ואפורות, ועיניו מוזרות, וצורת הליכתו מעוררת דחייה. והכל שחים ומרכלים אודות אותו ברווזון מכויר שנולד בטעות. וכל הברווזונים הקטנים נרתעים מפניו, כשהוא עוד קטן ותמים, מדדה בין לברווזים
כל כך הרבה זמן הם ציפו ליום בו הוא יצא לאוויר העולם. והנה יום זה הגיע והתחלף משמחה לעצב. הילד, שונה, שונה מכולם. פרצופו מוזר עוויות פניו מרתיעות, שפתיו משורבבות ועיניו קטנות אישונים. ודיבורו המשובש. וכל הדודות והשכנים מדברים על הילד החריג שנולד בטעות. ובעוד הוא ילד קטן ומהלך לו בין ילדי הגן הרגילים, כל הילדים מפחדים ממנו ונדחים ממנו. והוא שוב יושב לבדו עצוב ובוכה על לא עוול כפו.
החליטה האם שבנה צריך להיות ככל הברווזים, ולקחה אותו לאגם יחד עם כל אפרוחיה כדי ללמדם לשחות. והוא, הוא לא יכל, וכמעט שטבע. כי רגליו וכנפיו היו חלשות יותר. ושוב הוא מצא את עצמו יושב בדד ומביט באחיו הרגילים השוחים ומתקדמים עם הזרם. ומלכת הלול לא יכלה שאת זאת, וצוותה על האם הברווזה לשלח את בנה מהלול. והיא נפרדה ממנו בדמעות וצפתה בו מתרחק. והוא הלך בדד ותמיד היה ללעג ולקלס בבריות, וכולם צחקו עליו ופצעו פצעים בנפשו, כדקירות סכין, והוא רק המשיך להדס ברגליו. ברווזון שונה ומכוער.
ורצתה האם שילמד כמו כל הילדים. אך לא היה לו את הכלים. והיא ניסתה בכל זאת וצפתה בבנה אהובה מוזר ככל שיהיה קמל תחת צחוק הילדים הרעים שמציקים לו. ובלית ברירה היא הוציאה אותו משם כדי לשומרו קרוב לליבה. ובכל מקום ברחוב, בו היה הולך היה נתקל במבטים הפוגעניים, והלחשושים שפצעו בו פנימה. ונפשו זעקה מצער, וליבו שתת דם בלי הפסק. והוא רק המשיך והמשיך שונה מכל האנשים
ויום אחד הגיע הברווזון המכוער אל שפת אגם מרוחק וקסום. והוא צפה בברבורים, הציפורים הלבנות והיפות ששוחים באצילות. קראו הם לו ואמרו, "אחינו אתה". וכקסם הוא פתאום הפך ללבן ואצילי, יפה מכולם. נוצותיו מבריקות תנועותיו עדינות, והוא היה מקובל ומכובד בעיני כולם. והוא שחה שם על המים באגם הקסום תחת השמיים בכחולים והבהירים, עד היום הזה.

והוא המשיך במסעו וראה אותם, את האנשים הרגילים והתקנא בהם. ולא, הוא לא הפך ליפה או רגיל. הוא נשאר ברווזון מכוער, ילד דחוי ומסכן. והוא ישב שם שוב לבד, בוכה. מפני שכל כך רצה להיות ברבור, כל כך רצה להיות כמו כולם, ולא ניתן לו. ואף אחד לא שאל או בדק, שאולי מאחורי לפרצופים והשונות, מאחורי לנוצות השחורות והמכוערות, ישנו ברבור יפיפה ולבן, עם לב עדין ורגיש שעשוי מזהב.