האתגר היומי- בריונות^.^

חשבתי שוב ובשוב לעצמי ׳האם לעשות את זה?׳ ו׳האם לקחת לעצמי את החיים האלא?׳.
הסתכלתי שוב על הסכין והרגשתי שזה הזמן לעשות מעשה, ולסיים את הסיוט הזה. לקחתי את הסכין אל ידי וכיווני אותו אל ליבי אבל דפיקות בדלת עצרו אותי מלעשות את הבלתי נמנע,
׳ מי זה יכול להיות? ׳ שאלתי את עצמי והתחלתי ללכת אל דלת הכניסה, כשפתחתי אותה ראיתי את מלך הכיתה, הזה שרק היום זרק עליי אבנים. שמו הוא רוני.
״ אפשר לדבר?״ הוא שאל אותי ואני לא יכולתי להסתכל לו בענים אז השפלתי את מבטי לרצפה
״בסדר…״ הראתי את האי רצון לדבר איתו אבל למרות זאת הייתי מנומסת והכנסתי אותו פנימה לבית שלי, זאת הפעם הראשונה השנה שמישהוא מילדים בכיתה שלי נכנס לבית שלי, אפילו שהיה ביקורי בית אף אחד לא בא אליי הביתה..
״ מה קרה?״ שאלתי אותו כשהגענו לספה למרות שלא היה אכפת לי על מה הוא רוצה לדבר איתי.
״ אני רוצה להגיד לך סליחה..״ הוא הפתיע אותי
״מה?!?״ לא יכולתי לעצור את עצמי וצעקתי
״ בטח נראה לך שאני תמיד הייתי כזה, הילד שיורד על כל החלשים.. אבל לא! פעם הייתי אחר..״ הוא עצר את דבריו כדי לנשום מהאוויר הצח שהיה בחדר
״ לפני כשהגעתי לבית ספר הזה, התעללו בי בבית ספר. התחלתי לחשוב על התאבדות אבל אז המשפחה שלי עצרה אותי..״ רוני המשיך לספר לי והפעם דווקא היה לי עניין במה שהוא אומר, אבל עדיין הייתי מופתעת מאוד.
״ולמה אתה אומר לי את זה?״ שאלתי אותו בקול מזלזל, בסך הכול. אני לא יכולה לשכוח את מה שהוא עשה לי…
״ כי היום, אחרי מה שקרה. חשבתי לעצמי, מה יקרה עם תחשבי על לאבד את החיים בגלל זה? אז לפני שהגעתי לפה התקשרי לכל מי שהתעלעל בך ואמרתי להם בבקשה להספיק.. למזלי כולם הקשיבו לי. ״ רוני אמר לי , מי היה מאמין? שהילד שזרק עליי היום אבנים ינסה לעזור לי..
״ נראה מחר..״ סיננתי אליו
״ אל תדאגי, אני איתך! עד הסוף.. רק בבקשה אל תפגעי בעצמך!״ רוני ניסה לשכנע אותי, והאמת שידעתי שאין שום סיכוי שאני יתאבד עד מחר.. אני חייבת לראות מה הולך לקרות אחרי כל ההבטחות שלו
״ תודה לך.״ אמרתי לו ולקחתי אותו לכיוון הדלת
״ רגע!״ רוני אמר לי לפני שהוא התחיל ללכת לכיוון הבית שלו
״מה?״ שאלתי אותו
״אני אוהב אותך.״ הוא אמר לי והתחיל ללכת אל כיוון ביתו, הייתי יכולה ללכת אחריו ולשאול אותה ממתי? ולמה? אבל לא יכולתי מרוב שהייתי מופתעת נשארתי לעמוד. הדבר הראשון שעשיתי זה הלכתי לחדרי הישר ליומני והתחלתי לכתוב:
״יומני היקר.
ממש עכשיו רוני, הזה שהיום בבית הספר זרק עליי אבנים בא והתנצל.
ואתה יודע מה הכי מפתיע אותי יקירי?
הוא אמר לי שהוא אוהב אותי…
מה אני אמורה לעשות עכשיו? הרי אני לא יודעת עם אני אוהבת אותו, כי כל הזמן הזה הייתי עסוקה בלשנוא אותו.. מה אני אמורה לעשות? הרי אין לי עם מי לדבר. חוץ ממך..״ סגרתי את היומן והלכתי אל חדר השירותים ושם ראיתי את הסכין, אבל הפעם לא חשבתי פעמים, והחזרתי את הסכין אל המגירה…