גבולות היגיון
היה לי לב, לב עדין ושביר. את הלב שלי טיפחתי כמובן, במסירות ובהתמדה. השקעתי בלבי הקטן וגידלתי אותו באהבה גדולה. לימדתי אותו להבדיל בין הטוב והרע, לימדתי אותו לקבל החלטות נכונות, לימדתי אותו להתרסן ולא להשתגע, לימדתי אותו את כל מה שהוא יודע. עזרתי לו בהכל ותמיד הייתי פה בשבילו, כמו הורה טוב לילד הקטן שלו. הגנתי עליו מכל רע ושמרתי עליו כמו על זכוכית שבירה. הלב שלי פרח וצמח וכמו כל לב מתבגר החל לעשות שטויות וטעויות. הוא שכח את כל מה שלימדתי, ואת כל האזהרות. לא הבדיל בין דבר טוב לרע, קיבל החלטות לא נכונות, הלך אחרי מחשבתו השגויה, והפסיק להתרסן, הוא החל להשתגע. לבי הקטן שכח את גבולות ההיגיון. פעם, לבי היה נזהר ולא הפקיד את עצמו במהירות, הוא היה חושב ושוקל את כל האפשרויות ורק אם סמך מאוד על אותו בן אדם שרצה, היה מפקיד את עצמו בידו בזהירות ובעדינות. עכשיו, לבי כבר לא נזהר, כבר לא חושב או שוקל, הוא מפקיד את עצמו במהירות ולא בזהירות. כך זה קרה, הדבר האיום והנורא שאזכור כל חיי. לבי הפקיד את עצמו אצל מישהי, שנראתה עדינה ומתוקה, חמודה ויפה. הפקיד, בלי לחשוב פעמיים. לבי אהב את הנערה בכל מאודו והנערה העדינה טיפלה בו יפה בהתחלה, טיפחה אותו כאילו היה הילד שלה. חייכה אליו פעמים רבות ושמרה עליו בקנאות ובחוזקה. עבר חודש, עברו חודשיים וכנראה שלנערה נמאס מלבי העדין והשביר, היא זרקה אותו על הרצפה ואז הטיחה אותו בי בחוזקה. לבי נסדק ונשבר לרסיסים קטנים שאף אחד כבר לא יוכל לתקן, אפילו אני, אני שגידלתי אותו, לא יכולתי לעשות דבר. ואולי זאת הייתה אשמתי המלאה שלא שמרתי על לבי בכל אופן וצורה. לבי הקטן, לבי השביר, אני מצטער שלא הגנתי עליך ולא הייתי פה בשבילך, אני מצטער לבי, אני מבטיח שפעם הבאה, לא אפקיר אותך בשום אופן ובשום צורה.
תגובות (2)
וואוו. מדהים ~
אבל, זה לא שהלב איבד כל גבול. הוא לא שלט על עצמו, התאהבות/אהבה זה דבר שאין עליו שליטה. ואגב, הלב הוא שריר בלתי רצוני, החיים היו יפים יותר אם הוא היה רצוני [לא מבחינת פעולה.].
אהבתי (:
מדהים, מדהים, מדהים. תיאורים כול כך יפיפיים, אני אהבתי מאוד :)