אריק

קשה לי לכתוב על מוות,
כי עוד לא חוויתי אותו בעצמי.
האמת?
כשקץ העלה בחייו הוא קופץ ונופל-
מטה, מטה,
עד שנשכב על חבריו בתנודה אינסופית ובלתי מורגשת.
שומעים עלים כאלה רק כשדורכים עליהם בסתיו.

אריק איינשטיין לא היה כזה-
הוא לא חיפש את הסוף
לא חזר להתחלה,
הוא היה קיים באותו הרגע,
הוא שר אותו ונתן לנו לחוש את חייו דרך שיריו.
הוא כתב באוניברסלית,
שפה מתה, שקל לקרוא בה אך מעטים יודעים את סוד כתיבתה.
הוא היה שם, איפשהו בזיכרון,
אבל הוא עדיין כאן,
באופן מוזר כמו העלה-
ממשיך, בתנודות אינסופיות,
להחיות את הרגעים שהיו ואינם עוד.