אני סולחת לך!

ה ו א היה בחור צעיר כבן 19. גדל במשפחה עם אבא נכה וללא אמא. לא למד ורק שיחק, שיחק קלפים עם עברייני השכונה. הוא היה בחור טוב, אהבו אותו. הוא דאג לאביו ככל שאפשר ומשחקי קלפים האלו היו אך ורק כדי לספק את אבא שלו בתרופות להם הוא היה זקוק.
הוא עבד, אבל הכסף שהרוויח לא הספיק להם, בגלל זה הוא נכנס לתוך הסרט הזה.
זהו היה אשכרה סרט, כי הוא נכנס לחובות ורדפו אחריו. הם התקשרו כל יום ודרשו את הכסף עם אחוזים. ככל שעברו הימים הסכומים עלו יותר ויותר. הוא פחד, פחד על חייו ועל חיי האבא שלו. הוא ידע שהאנשים האלו מסוגלים גם להרוג. הוא החזיק איתו רובה כל הזמן ליתר ביטחון. ואם משהו יקרה?
ה י א הייתה אישה נשואה ואם לאחד. משפחה טובה ומאושרת, ורק בעיה אחד. בנה שהיה בן 8 לא רצו לקחת לשום בית ספר רגיל. אמרו הוא צריך חינוך מיוחד ולא הבינה מדוע חושבים כך, הרי הילד שלה רגיל לחלוטין. הייתה רבה עם המורים ונלחמת למען הבן האהוב שלה, אך לא עזר.
היא החליטה שהוא יעבור מבחנים כדי לראות מה הבעיה. היא הייתה עושה הכל בשבילו. הוא היה בנה היחיד. האהוב!
זה היה יום רגיל, רגיל לחלוטין. ה ו א יצא מהבית אל הסופרמרקט, כדי לקנות תרופות לאבא שלו. נכנס בפנים, והלך לכיון הקופה הקטנה שם עמד בחור שמכר תרופות רפואיות. בעלה הסיע א ו ת ה לאותו סופרמרקט עם בנה. היא יצאה מן המכונית וקרה לבנה לצאת, אך הוא סירב. היא הרימה את קולה, אך הוא שוב ביקש להישאר באוטו. היא פתחה את הדלת ומשכה את ידו אלייה. הם נכנסו לסופר והתחילו בקניות שלהם. בנה ביקש ממנה ללכת איתו לשירותים, אך היא אמרה שילך לבד והראתה את הדרך. והוא נעלם מהרקע.
האווירה הייתה רגילה, האנשים התעסקו בענייניהם, והבחור הצעיר עמד עדיין באותה קופה של תרופות. הוא שמע את קולו של המוכר שואל אותו משהו, אך ברגע אחד איבד את שפיותו והוציא את הרובה שלו וכיוון אל עבר המוכר. " כסף, תוציא לי את כל הכסף מן הקופה ומהר"- הוא לא ידע מה עושה באותו רגע או שכן..
" תהיה בשקט או אתה יודע מה יהיה סופך."- המשיך הוא לדבר אל המוכר. ברגע שהכסף היה בידיו הוא הסתובב עם הפנים אל האנשים והיתחיל לאיים שאם מישהו יתקשר למשטרה יהיו כאן לא מעט הרוגים. הוא לא ידע כיצד לפעול ופתאום מן הדלת של השירותים יוצא ילד, אותו ילד שלא רצה לבוא עם אמו לתוך הסופר, אותו ילד ששום בית ספר לא רצה לקבל אותו ושאמו עמדה מול הבחור הזה והתפללה שרק לא יעשה לו כלום.
הבחור משך את הילד אליו, כיוון את הרובה לעבר האנשים העומדים. " אני אקח אותו איתי, ואני לא אעשה לו כלום אם לא תפעלו כנגד רצוני"- הוא הלך לאט לאט עם הילד אחורה לכיוון היציאה.
ה י א נכנסה לפאניקה והתחילה לצעוק, היא ביקשה ממנו לשחרר את הילד שלה. אך הם כבר יצאו מן הסופרמרקט. האנשים לקחו טלפונים כדי לצלצל למשטרה, אך היא פרצה בבכי והתחננה בפניהם לא לעשות זאת. " הוא אמר שלא יעשה לו כלום אם לא נתקשר למשטרה, בבקשה, תחכו קצת."
בזמן שהבחור עוד היה שם, הוא הספיק לירות באותו מוכר שהוציא לו כסף. המוכר היה זקוק לאמבולנס דחוף. ה י א ידעה שבן אדם הולך למות, אך הכאב של אמא היה חזק יותר. היא ביקשה, היתחננה שלא יתקשרו בנתיים לאף אחד, וגם לא לאמבולנס.
ה ו א לקח את הילד ושם אותו בתא המטען באוטו ובעצמו היתיישב והתחיל לנהוג. הילד צרח, ביקש שיחזיר אותו לאמו. " אני אחזיר אותך, אל תדאג אני לא אעשה לך כלום, אנחנו פשוט נתרחק מכאן וזהו."- אמר כדי להרגיע אותו, אך ילד המשיך לצעוק. מאחורה נשמעו סירנות של משטרה. הוא הבין שצריך לנהוג מהר יותר ונתן גז. הוא לא ראה שום דבר בעיניים, הפחד מילא אותו. הוא לא הבין מה עשה, אך לחזור אחורה ולשנות את הדברים בלתי אפשרי. הוא הגביר את המהירות וברגע אחד..
ה י א הייתה באחת המכוניות המשטרה ויחדם התקרבה אל האוטו שלו שהתהפך כאשר הוא ניסה לברוח מן השוטרים. " הילד שלי, איפה הוא, הילד"- היא צעקה וכאשר התקרבה לאוטו לא ראתה אף אחד. היא נבהלה ואינה הבינה לאן הוא נעלם, אך בדיוק מאחורייה הופיע אחד השוטרים. " הוא היה בתא מטען של המכונית."- אמר ובעייניו היה צער גדול. " היה? מה זאת אומרת היה?"- והלב שלה התחיל לפעול בחוזקה. " אני מצטער גברתי, הילד לא הצליח לצאת בחיים. הוא איננו."
אי אפשר היה לתאר מה עבר אלייה באותם רגעים. אם שאיבדה את בנה, זה כאב וצער גדול. היא התרחקה מן המקום. התיישבה על מדרכה ושמה את ראשה על הברכיים. העולם שלה התהפך בכמה דקות. הילד האהוב שלה כבר לא ירא את אור היום. איך לחיות? איך לחיות לה בלעדיו?
ה ו א ניצל והמשטרה לקחה אותו. לאחר משפט הוא קיבל פסק-דין, גזר למוות. עד שהגז יכנס לתוקף, היו לו חודשיים של חיים. חודשיים בכלא עם איש התורה, שבא לבקר אותו כל ימי שני כדי לדבר איתו על ערך החיים, על מה שקרה ועל מה גרם לו לפעול בצורה כזאת באותו יום הנוראי.
הוא לא אהב לדבר יותר מדי, לא אהב להסביר כי מה שהיה אינו יחזור עוד לעולם. בשביל מה להכאיב יותר? הדבר היחיד אותו הוא רצה לפני מותו היה לראות את האישה הזאת, את אותה האישה שלה הבטיח שיחזיר את בנה בריא ושלם ולא קיים את הבטחתו. הוא רצה לראות א ו ת ה.
היא קיבלה טלפון מן המשטרה, והם הופתעו לגלות שהיא הסכימה, הסכימה לפגישה איתו. הרי בעצמה רצתה לראות, לראות את הבן אדם אשר הרג את הבן אדם הקרוב אלייה ביותר.
כל הדרך אל הכלא שהיה נצא די רחוק, היא חשבה. חשבה אילו מילים היא תגיד לו ואם תגיד לו משהו בכלל. היא ידעה שבעוד שבוע הוא יקבל את העונש שמגיע לו, זה לא שימח אותה. מוות אינו דבר משמח, אך אם זה מוות של בן אדם שגם הוא גרם למוות? כל השאלות האלו היא שאלה את עצמה בדרך לשם.
גם ה ו א חשב הרבה בזמן שישב בכלא. הוא ידע שהיא הסכימה והתרגש מכך. הוא לא ידע מה להגיד לה. המילים שלו אינם יחזירו לה את בנה, אך הוא בעצמו חייב שהיא תדע שהוא מודה במה שעשה.
ה י א הגיעה לכלא בו הוא ישב, הרגע של הפגישה שלהם התקרב ונשארו דקות ספורות. יום בו הייתה נמצאת שם, היה יום לפני מותו. כך היה ברצונו. היא נכנסה לתא שלו, הוא ישב על המיטה. כשראה אותה נעמד במקום ולא זז בכלל.
הם התסכלו אחד על השנייה, וכאב גדול היה בעייני של שניהם. והיה להם אותו כאב ואותו צער על הילד.
" האם אפשר שאני אדבר?"- שאל הוא בתקווה שלא תסרב לבקשתו. היא לא ענתה, ורק הנהנה את ראשה. " האמת אני יושב כאן כבר חצי שנה ולפני חודשיים, כשקיבלתי את פסק-הדין לא נהבלתי. כי איבדתי את ערך החיים שלי, כי כל מחשבותיי היו עסוקים בך ובילד שלך. וזאת האמת. אני תיארתי לעצמי איך תראה הפגישה שלנו והיו לי כל כך הרבה מילים להגיד לך, אך עכשיו איני רוצה להגיד דבר, חוץ מסלחי לי. אני יודע שזו בקשה בלתי אפשרית, אבל אני רוצה ללכת מפה בידיעה שלא תשנאי אותי גם אחרי המוות. אין לי מה לאומר יותר, רק סליחה.."- הוא סיים את דבריו והסתכל אלייה. לא השפיל את מבטו אפילו לרגע. הוא ראה שהיא שותקת ופחד שלא תגיד לו מילה לפני שתלך, אך לא, היא גם התחילה לדבר. " גם אני תיארתי את התמונה של הפגישה שלנו. כל הדרך הנה חשבתי מה אתה תגיד לי ומה אני אענה לך. זהו גורל ואף אחד מאיתנו לא יכול לשנות אותו. שנאתי אותך בהתחלה, הייתי הורגת אותך בעצמי, אך לא. הרגשות של מוות הפכו לרחמים. ואתה יודע, פעם הייתי רוצה שתמות מוות נוראי עם הרבה רגשות אשמה, אך לא, עכשיו איננו רוצה זאת. בגלל זה אני סולחת לך, א נ י סולחת ל ך!"