תחרות סיפורים-קומדיה-הביצה

לא כל כך הבנתי מה לא בסדר עם מה שעשיתי, כולה הכנתי סנדוויץ' נוטלה ומלפפונים חמוצים!
זה לא יכול להיות יותר גרוע ממיץ חסה וקולורבי. נו טוב, צריך להבין שלא לכל אחד יש טעם כמו שלי, אכן יש לי טעם של פסטרמה רומנית משובחת.
שלום, קוראים לי רוזמרין, אני בת יחידה לדפנה ולבנדר ויש לי את הכלב הכי חמוד בעולם! כלב נקניק שקראתי לו רוסטביף. אה שכחתי לציין שאני מאושפזת בכפייה במחלקה פסיכיאטרית סגורה כי אני שומעת קולות ורואה אנשים מתים, לא יודעת מאיפה הם הסיקו את זה.
"תגיד משה, איך קיבלת את הרטייה?"
"נתנו לי אותה במתנה אחרי שהלכה לי העין, דוד יודע את הסיפור יותר טוב, נכון בן גור?"
"נכון בהחלט אבל אני עסוק, אני עומד על הראש אם אתה לא רואה דיין"
צחקתי
"בדיחה מצחיקה דוד, מה אתה חושב יצחק?"
"כל כך מצחיק שאני חושב שהלב שלי הולך להתפוצץ"
"טוב, אני הולכת לקפיטריה מישהו רוצה משהו?"
"בא לי בורקס גבינה" קיבה מפגרת! לא מבינה שאני רגישה ללקטוז
"לא עכשיו קיבה אני הולכת לאכול שניצל בחומוסיה"
"תביאי לי מיץ אשכוליות" דיין תמיד רוצה מיץ אשכוליות
"אתה עדיין חייב לי מפעם קודמת, והפעם לפני זה והפעם לפני זה…."
"אני אחזיר לך כשיהיה לי, אני מבטיח"
"אבל אתה מת משה, מתי תחזיר לי?"
"לא יודע, אבל אני רוצה מיץ אשכוליות"
"אתה ממילא שופך חצי על הרצפה ואחרי זה מאשימים אותי"
לא היה לי כוח אליהם יותר אז לקחתי מזרק מהארון של האחיות ודקרתי את משה בעין השנייה.
רצתי מחוץ לבית החולים בחלוק של החולים שפתוח מאחורה והתחלתי לטייל בעולם