תחרות הסיפורים [קומדיה]-הביצה

מרלי הביטה בדשא בירוק מסביבה, לא ככה היא דמינה שתראה ספרייה. ספרייה לא אמורה להיות אפלולית ומלאת ספרים מעופשים?
היא התבוננה באיש הזקן שהביא אותה, או ליתר דיוק ארגן את החטיפה שבעקבותיה היא הגיעה למקום הזה. הוא לבש מכנסיים כתומים וחולצה ירוקה, עליהם הוא עטה גלימה סגולה בוהקת, היא לעולם לא תתרגל למראה המגוחך. אני בטוחה שגם אתם יכולים לדמיין את המחזה. הזקן היה שתקן לאורך כל הדרך, מרלי לא צפתה לתשובה מפורטת לשאלה שעמדה לשאול.
"מה זה המקום הזה?" שאלה אותו.
"הספרייה הגדולה." השיב הזקן.
"כן, את זה אני יודעת, כבר אמרת את זה."
"אז למה שאלת את השאלה הזו?"
"כי אני לא מבינה."
"מה את לא מבינה? הרי אמרת שאת יודעת."
"אני לא מבינה מה הולך כאן."
"כדאי שתלמדי לנסח את השאלה שלך כהלכה, תשאלי בדיוק על מה שאת רוצה שיענו לך."
"למה אתה משגע אותי?"
"זו שאלה לא טובה."
"למה?"
"למה מה?"
"למה זו שאלה לא טובה?התרגזה מרלי.
"כי אני לא משגע אותך, אני מלמד אותך. שאלה של 'למה' יכולה להישאל אך ורק על דבר מה שקיים וקורה במציאות, ואת שאלת 'למה' על משהו שאינו קיים. תחילה היה עלייך לשאול האם אני משגע אותך, או מנסה לשגע אותך, או רוצה לשגע אותך. היה עלייך לוודא את קיומו של הדבר לפני שאת שואלת על סיבתו. עכשיו, כל שאלה שתשאל בהקשר לשאלה 'למה אני משגע אותך?' תהיה מיותרת כיוון שעניתי על כל השאלות הללו. אם כן, נחזור לשאלה המקורית שלך?"
"מה?" שאלה מרלי בבלבול.
"משהו לא מובן?"
"לא, הכל בסדר, רק תן לי רגע."
"על מנת שאוכל לענות לך על השאלה שלך, את צריכה להבהיר את עצמך היטב. ככל שיעבור הזמן, את תוכלי לעשות זאת גם ללא עזרתי."
"אני בטוחה בכך…" מלמלה מרלי.
"יופי. ובחזרה לשאלה הראשונה. את שאלת מה זה המקום הזה, אני עניתי לך את התשובה הכי טובה ומדויקת שיכולתי לענות וזה לא סיפק אותך, מכאן שאת רוצה להרחיב בעניין. בואי תנסי לנסח שאלות מדויקות שעליהן אוכל לענות כרצונך."
"לפני שהגענו לכאן לא דיברת כל כך הרבה…"
"ובכן, לא היה צורך בכך וגם לא הייתי בטוח בכך שתסכימי להיכנס לכאן, לכן לא היה טעם להתחיל ללמד דברים שלא יועילו לך שם בחוץ."
"ומה שאתה מלמד אותי יעזור לי כאן???"
"כן."
"למה אני צריכה את מה שאתה מלמד אותי?"
"עוד שאלות… לא טוב לשאול הרבה שאלות," אמר הזקן.
"למה חטפתם אותי?"
"גם שאלה לא טובה, אנחנו לא חטפנו אותך."
"לא… בכלל לא," אמרה מרלי וגלגלה את עינייה.
"הספרנים לא אוהבים סרקזם, היזהרי," השיב הזקן.