שומר שבת / לתחרות של 🔥🔥

בלי שום הכנה נפשית, הפיל עלי מפקד הגף, שהוא המפקד של המפקד שלי, שבוע שמירות. מהיום למחר.
באותו בוקר יום ראשון, אמנם כבר ידעתי שאשאר בשבת הקרובה בבסיס, אבל שמירות?!
מפקד הגף שונא אותי! אני פשוט יודע, ואין לי יכולת להוכיח את זה.

כשומר שבת, היתה זו ההיתקלות הראשונה שלי עם חילול שבת 'מבצעי'. משמעות המילה 'מבצעי' היא, שפעילות המהווה בדרך־כלל חילול שבת, מותרת; בכפוף לאישור מרב הבסיס.

'שש שעות במגדל שמירה', הרהרתי ביני לבין עצמי, 'כאשר בכל שעה עגולה יש לבצע בדיקת קשר. האם באמת נחוצות שש בדיקות במהלך שמירה אחת?'

החלטתי לנסות 'על יבש' דילוג על בדיקת קשר אחת. דבר לא קרה, ואף אחד לא שאל שאלות. למחרת, ניסיתי לדלג עליהן לגמרי. לאחר ארבע שעות עלו מולי בַּקשר, והזהירו אותי מפני תלונה על שבירת שמירה. לא טוב.

ביום השלישי לשמירות, יום רביעי בשבוע, הוחלט להעביר אותי לשער האחורי של הבסיס. מצד אחד, השער קרוב, ושקט יחסית. מצד שני, בניגוד לשער הראשי, השער האחורי היה חשמלי.
עוד באתו היום, ניסיתי להשאירו פתוח באופן קבוע, כשאת המחסום החשמלי מחליף 'ניו־ג'רזי' (פלסטיק מלבני ענק, שבעת עבודות בכביש משמש כהפרדה זמנית בין נתיבים), שנמצא שם למקרי חרום.
צעד זה גרם למש"ק האבטחה (מפקד שאינו קצין) 'לסמן' אותי כבעייתי.

"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב! דוס צעצוע." צעק עלי המש"ק. "אם בא'ךָ לעשות בעיות, כבר עכשיו אתה מקבל תלונה. דווקא בגלל הכיפהשְ'ךָ, אני מצפה ממך להיות הכי ממושמע. תיזהר ממני."

"היזהר," מִלמלתי בקול.

"מה זה??" צווח המש"ק בקול גבוה.

"אמרת 'תִּיזהר' בלשון עתיד, התכוונת 'היזהר' בלשון ציווי," עניתי.

"טוב־טוב, אני לא בבית־ספר עכשיו, וְמי אתה בכלל? חוצפן!"

בהתייעצות עם רב הבסיס, נאמר לי כי סגירת השער נחשבת 'מבצעית', אם כי ראוי ללחוץ על לחצן סגירת השער 'בשינוי', כלומר לא בצורה הרגילה. פתיחת השער, לעומת זאת, אינה 'מבצעית', למעט עבור רשימת פעילויות מוגדרת מראש. את הרשימה קיבלתי מודפסת.

בליל שבת, הגיע רגע האמת. כשהגיעו רכבים, פניתי אל הנהגים בברכת 'שבת שלום', ובדקתי את האישורים. בדרך־כלל, הנהגים הבינו שנפלו על דוס, וניגשו לפתוח בעצמם את השער. אחד הקצינים אף הגדיל לעשות, ולאחר שנכנס אל הבסיס – חנה, וחזר לסגור אחריו את השער.
היו כמה שרטנו או אפילו קיללו, ובכך בעצם נגמר העניין.
והיו גם בעלי העיקרון. מבחינתם, תפקידי המבצעי כולל גם את פתיחת השער. מהם כנראה הגיע העניין מַעְלָה.

"שוב עושה בעיות?" היה זה מש"ק האבטחה שהגיע להרביץ בי מוּסר. "הגיע הזמן שְתבין: התפקיד שְ'ךָ כשומר, כולל את כל הפעולות הנלוות לשמירה. זה כולל בדיקת קשר, כולל פתיחת-סגירת שער, כולל להיות מדוגם, וכולל להתנהג יפה! הבנת?!"

"התפקיד שלי לא כולל חילול שבת שאינו מבצעי." עניתי.

"כל פעולה שְ'ךָ כאן, היא מבצעית. ואם נדמֶה'ךָ אחרת – תחטוף תלונה. אם חשבת שאתה עושה 'קידוש השם' עם ה'שמירת שבת' שְ'ךָ, שכּח מזה- זה 'חילול השם'. גם אני הייתי פעם דתי, אני מבין בזה."

"פּששש," מחאתי כפיים בציניות ברורה, "יצא הדָתְלַ"ש מן השָׂקַ"ש. מי אתה שתלמד אותי מהו 'קידוש השם'? הכיפה שהיתה פעם על הראש שלך, הכבידה עליך. חיפשת תירוץ להעיף אותה. אני חובש אותה בגאווה, כמו צל"ש הרמטכ"ל או עיטור העוז.
הסבר לי בבקשה, מה 'מבצעי' כאשר בן של איש קבע חוזר מבילוי?
מה 'מבצעי' כאשר איש קבע מביא את הילדים לביקור במקום העבודה?
מה 'מבצעי' כאשר איש קבע על אזרחי יוצא מהבסיס?
קיבלתי רשימה ברורה מרב הבסיס," שלפתי את הרשימה מהכיס, "שמְפַרֶטֶת בדיוק מה נחשב 'מבצעי'. מה שלא מופיע ברשימה – אין לי אישור לחלל בעֵטְיוֹ שבת!"

"אתה מתחצף," התעצבן המש"ק, "מחובתך למלא כל פקודה שלי במסגרת השמירה."

"למעט לחלל את השבת," הדגשתי.

"מה מספר החוגר שְ'ךָ?" שלף המש"ק עט ופנקס.

"מפקד יקר, מפקד חביב," חייכתי, "אין לי שום כוונה לגרום לך לחלל שבת. אם החלטת להגיש תלונה – זו בהחלט סמכותך. אני מתחייב לגשת אליך במוצאי השבת, ולהגיש כל פרט שתבקש."

למרות החושך, ראיתי איך הוא מאדים. הוא נשף כמו שור רגע לפני ריצת נגיחה.
"תוציא כוננות!" הוא שלף את 'נשק יום הדין'.
כיוון שזו סמכותו, הוצאתי את הדרוש: גומיות בנעליים, מחסניות מלאות, מימיות, קסדה, תחבושת… רק את כרטיס החוגר, שבו רשום המספר, השארתי בכיס.

לאחר שבדק באדיקות את הכל, שאל "ואיפה החוגר?"

"הנה," שלפתי את הכרטיס ומיד החזרתי לכיסי.

"בסדר…" הוא הנהן לעברי תוך מבט רצחני, "אתה עוד תשמע ממני."

כשעמדתי בפני מפקד הגף, סירבתי להישפט. כשהמפקד שונא אותי, ראוי לתלונה לעלות לרמת שיפוט גבוהה יותר. מצד שני, גם העונשים הצפויים כבדים יותר.
הפעם, הופתעתי אני. המפקד הבכיר סירב לשפוט אותי, והעביר מיוזמתו את התלונה אל המב"ס (מפקד הבסיס). זה, ידוע היה כשׂונא מוצהר לכל מה שמריח 'דתי'.
לאחר שיחה עם רב הבסיס, השתמשתי בזכות היחידה שנותרה לי, וסירבתי להישפט בפניו.

אל־מול המשפטן מטעם מפקד החיל, ישבו מפקדִי הישיר, מפקד גף ביטחון, הרב החֵילי, וקצין נוסף שאין לי מושג מה תפקידו.
לאחר שלב הטענות, נדרשתי להמתין בחוץ. זה לקח להם כמעט חצי שעה. הפרפורים בבטן, לחץ הדם ומנעד המחשבות, שנע מהזמנת המש"ק לשבת ועד מחשבות אובדניות, לא הניחו לי.

יצאתי זכאי.
הצדעתי, ויצאתי מאולם המשפט.

בעקבות המשפט, רעננו בְגף ביטחון את הנהלים. מכאן והלאה, לא נתקלתי בבעיות מסוג זה.

על השֶלֶט במסיבת ההודיה בבית־הכנסת, כתבו חבריי בגדול:

"שומר שבת".