"קצת שלווה" -פרק 1

"למה הוא כל הזמן בוהה בי ?!למה אנשים בוהים בי כל הזמן " רטנה סיוון לחברותיה .
"אוי תפסיקי, זה אמור להחמיא לך בכלל שאנשים מתייחסים אלייך ומסתכלים אלייך " ענתה החברה השחרחורת והנמוכה עם העיניים הירוקות שקראו לה קרין .
"אבל אני לא אוהבת את ההרגשה שמסתכלים עלי אוקי ? אני מרגישה ישר האדם הכי מכוער עלי האדמות !" אמרה חלום בזמן שהן התקדמו במסדרון אל עבר הכיתה .
"הכוכבים דווקא אומרים שאתם מתאימים שניכם מגיעים ממזלות האש . אתם אמורים דווקא להסתדר לא רע אם את יודעת למה אני מתכוונת " קרצה הילדה הגבוהה ,הרזה , עיניים ירוקות עם המבט התמים שתמיד היה לה על פרצוף וקראו לה סם
"שלא תעזי להגיד את זה עוד ! " הסתכלה סיוון על סם .
"אני לא אמרתי את זה זה הכוכבים " אמרה סם וחייכה חיוך קטן .
"שאני אבין את בחיים לא אהבת מישהו ? לא היה לך חבר?" אמרה אלכס עם תסרוקת שחורה קצרצרה עם כובע של בובספוג , בגובה הנכון ובמשקל הנכון והיא כבר הספיקה לשבור הרבה לבבות בחייה הקצרים בעצם חמש עשרה שנים .
"אני רק בת חמש עשרה ! למה שיהיה לי חבר מי צריך חבר בגיל הזה " אמרה סיוון שנכנסה לכיתה והלכה אל עבר השולחן .
"לי דווקא ניראה שמישהי פה קצת מחבבת אותו !" התיישבה קרין על השולחן של סיוון והפריעה לה להוציא את הדברים לשיעור היסטוריית מלחמות הקסם .
"סתמי" גילגלה את עיניה סיוון ודחפה בעדינות את קרין מהשולחן .
"איזה שיעור יש עכשיו ? " שאלה סם . "אני מופתעת שאת לא יודעת " אמרה בזלזול סיוון " את תמיד יודעת הכל " וארבעתן צחקו .
"נו , איזה שיעור יש עכשיו ?" הפעם שאלה סם ביותר רצינות .
"נו היסטוריית מלחמת הקסם אני שונאת את פרופסור הילמון הוא לא יודע להעביר את החומר" אמרה קרין שהוציאה את המחברת והספר "ובכלל למה אנחנו צריכים ללמוד את זה אנחנו יכולים להשתמש בקסמים זה מה שחשוב לנו ללמוד ".
"אבל את צריכה לדעת את ההיסטוריה שלך " אמרה סיוון .
"אני אסתדר בלעדיה אני מעדיפה להשלים בה שעות שינה " אמרה קרין .
"להירדם ? אצל פרופסור הילמון ? את? אם יש לך את האומץ והוא לא תופס אותך וואלה מה שאת רוצה ! יש לו עיניים בגב לפרופסור הזה אני לא ממליצה להתעסק איתו " אמרה אלכס והיה לה מבט שטני בעיניים .
"צודקת , וויתרתי" אמרה קרין שהשפילה את מבטה "אפילו שדיי חסרות לי שעות שינה" פיהקה והצלצול צילצל בזמן הפיהוק הארוך של קרין .
ובאותו הרגע שהצילצול הפסיק פרופסור הילמון הופיע בחדר הוא היה גבוה בגובה של בערך שלוש מטר והוא בקושי נכנס לכיתה והוא היה רזה כמו מקל עם עיניים אפורות , שיער לבן וזקן לבן קטן שביצבץ מסנטרו .
"שלום תלמידים אני לא רוצה לבזבז זמן ! תפתחו את הספרים שלכם ואוקי בשנת 1945 פרצה מלחמת האופל הארבעים ושש וזאת לאחר שארץ האופל לא עשתה כלום במשך אלף שנים ! ולא נשכח גם ש…." המשיך לדבר פרופסור הילמון אבל חלום הקשיבה בחצי אוזן היא הייתה עסוקה בלקשקש על המחברת שלה והיא חשבה לעצמה "למה הן לא מבינות שלא אכפת לי ממנו בכלל זה פשוט מציק לי שהוא כל הזמן מסתכל עליי ! אני מכשפה והוא סתם בן אנוש ! אני חנונית והוא ערס אין קשה בין שנינו !"