עטים-קטע לתחרות הסיפורים של Love Books

הוא שוכב בקלמר יחד עם כל חבריו.הם יושבים שם בשקט ואין להם מה לעשות.הם רק מחכים שמישהו ייקח אותם ויעשה בהם שימוש.אין להם המון סבלנות והם רק מחכים להתחיל לעבוד הרי כמה אפשר לשבת בקלמר הקטן?אין להם הרבה מקום והם צפופים,שוכבים כמו סרדינים בקופסאת שימורים.הם יודעים שהם לא יכולים לזוז לבד והם לא יכולים לגרום לבעלים שלהם לעשות בהם שימוש.חם בקלמר וחשוך.העטים מפוחדים ונצמדים עוד יותר אחד לשני.כמה זמן אפשר לחכות?הם רק רוצים לכתוב.לכתוב כמה שיותר,כמה שאפשר.הכתיבה נותנת להם כוחות מחודשים.הם יודעים שהבעלים שלהם לא יכולים לעשות דברים בלעדיהם.הם לא יכולים לענות על התשובות במבחן,להגיש את העבודה שהמורה המעצבנת הביאה או לעשות את העבודה שהמרצה באוניברסיטה הביא,הם לא יכולים לחתום על דפים חשובים והכי חשוב הם לא יכולים לבטא את מה שעל ליבם.העטים הכי אוהבים את הרגע שבו האדם שמשתמש בהם מביע את כל אשר על ליבו.העטים יודעים שזה הדבר הכי מרגש שיכול לקרות.ליצור משהו שיוצא מהלב והכל בעזרתם.אם העטים לא היו קיימים האדם לא היה יכול לבטא את מה שעל ליבו.למרות שעכשיו הכל סובב סביב מחשבים העטים יודעים את האמת שהביטוי האמיתי של האדם מגיע ברגע שהוא לוקח את העט לידיו,מץחבט לגבי מה הוא צריך לכתוב ומחליט לבסוף על הסיפור.המילים שנכתבות על ידי העט מביעות את כל מה שיש לאדם בלב.

מהיום שהגחנו מבטן
ויצאנו לאור העולם,
אין לא נספיק לעשות את הכל
ולראות את כל מה שקיים.

אתה מוציא את העט ומתחיל לכתוב איתו.אתה כותב וכותב והעט מתעייף.הוא מבצע את עבודתו כמו שצריך עד הסוף.ברגע מסוים כבר קשה לו לפעול.הוא רוצה לכתוב יותר ויותר ורואה שהבעלים שלו לא מוותר אבל אין לו כבר ברירה.הדיו בעט שולח לו תמרור אזהרה ואומר לו שעוד מעט נגמר הסיפור.העט יודע שעוד קצת זמן הוא יעזוב את העולם.העט ממשיך לעבוד עוד ועוד במרץ.הוא לא רוצה לעזוב את העולם הזה והוא מוכן לעבוד מאד קשה בשביל זה.הוא מבטיח לעשות את כל מה שביכולתו רק כדי להישאר עוד קצת זמן בחיים ולעזור לבעלים שהוא כל כך אוהב לסיים את החיבור.המילים ממשיכות להיכתב עלהדף והעט מחייך שבע רצון שהוא מצליח להחזיק מעמד כמה שיותר.העט לא רוצה לאכזב את הבעלים שלו ולכן הוא כותב כל מילה ומילה שהתלמיד רוצה ממנו.העט מרגיש כמה חשוב הוא בשביל התלמיד משום שהוא יודע שבלעדיו החיבור של התלמיד לא יסתיים.העט מרגיש שהוא עומד למות משום שכבר אין לו כוח לזה.העט רואה שגם התלמיד שם לב לזה ומתחיל לבקש מהעט שישאר רק לעוד זמן קצר,רק עד שיסיים את החיבור שלו.

יותר מדי קורה כל יום
שהיה ועומד שוב לקרות
מזריחת החמה
עד שקיעת הלבנה
כל הברואים משתדלים רק לחיות.

ברגע מסויים העט מפסיק לפעול.הילד מתעצבן וזורק את העט בעצבים.העט כל כך עצוב משום שהוא יודע שנארו רק משפטים ספורים כדי לסיים את החיבור של הילד.העט יודע שאם זה היה תלוי בו הוא היה ממשיך לעבוד והוא מצטער מעמקי ליבו.איזה מן עט מפיק לעבוד באמצע החיים?הילד לוקח את העט ששוכב על הרצפה וזורק אותו לפח בזריקה קלה.העט סיים את חייו וכל האנרגיה שלו אזלה.העט לא יעבוד שוב לעולם.אין מה לעשות זה הוא סופו של כל עט.כל העטים מסתדרים בשורה ומנסים להתעודד למרות שהחבר שלהם בדיוק מת.הם יודעים שבשלב מסויים הכל ייגמר וכבר לא תהיה ברירה אלא לעזוב.הם מתקבצים כולם ביחד עוד יותר מחכים לראות מי יהיה הקורבן הבא.הילד בוחר עוד עט והכל קורה כל כך מהר.שוב אותו גלגל החיים של העט המסכן.

זה גלגל החיים
מטלטל אותנו
בין ייאוש לתקווה
לאהבה…
אז נמצא פה מקום
בין דרכי אין פשר
ובפיתולים של גלגל החיים.