משמעות

מהו אדם?
נקודה זעירה, בתוך עיר קטנה, שבתוך מדינה קטנה שבתוך כוכב לכת קטן ביקום?
מהו אדם?
יצור נושם שמה שמאפיין אותו זה הפה הגדול שלו?
מהו אדם?
אחד שלא שולט בצרכים שלו ורוצה רק עוד ועוד ועוד?
כי כשהוא חשב על זה, אדם הוא לא דמות כל כך עיקרית בסרט של החיים.
כמו הבן של הניצב שחולף על פני השחקנים הראשיים.
נע במסלול שמישהו אחר קבע.
נולד, לומד, מתבגר, מוליד ילדים, נפטר, ואז בנו עושה בדיוק אותו דבר כמוהו אבל טיפה שונה. נולד, לומד, מוליד ילדים, מתבגר, מת. ולפעמים הסדר משתנה.
במקום בית יש רחוב ובמקום לימודים יש סמים.
יש אנשים שמאמינים בגלגול נשמות. כלומר- אדם נפטר, הולך לחופשה לכמה זמן בגן עדן ואז חוזר לעולם שוב בתור תינוק.
יש סיכוי שזה מבוסס על זה- אדם חי חיים שמישהו לפניו חי.
לכן, למה שתהיה משמעות כאן? כי כשהוא חקר את זה לעומק, הוא הבין שהוא פשוט לא משפיע. לא כאן ולא בכוכב אחר.
זה מה שהוא חשב. עד שהוא פגש את הודיה.
♣♣♣♣♣
איתן ישב על שפת המדרכה קרוב לכביש כשראשו מקופל בין ברכיו, וחשב לעצמו כמה החיים בזבל.
"אידיוט, אידיוט אידיוט! " הוא מלמל לעצמו.
הוא לא בכה. רק בנות בוכות. והוא? הוא הגבר שבגברים. לכן כל מה שהוא היה יכול לעשות זה לקלל בקול שקט ולנסות לעצור את הדמעות.
מסביבו הרחוב המשיל המשיך לנוע כאילו זה שיש נער חסר בית על המדרכה זה משהו שהם רואים כל יום.
מכוניות המשיכו לחלוף ביעף מולו, רוכלים המשיכו להציע את סחורתם בקולי קולות, ותיירים המשיכו להצטלם סלפים עם כל אדם אפשרי.
איתן ידע שהוא לא היה צריך לעשות את זה.
הוא היה צריך להרחיק ממנו את כל הקרובים שלו. את החברה שלו, החברים שלו, המשפחה שלו, ואפילו את הכלב שלו. (שאליו הוא הכי התגעגע) כי הנה הוא כאן. חסר בית עלוב שמי שמארחים לו חברה זה רק היונים והקור הירושלמי.
הכל התחיל כשהוא ראה בפעם הראשונה את מפת הכוכבים ובהם בלט הכוכב הכחול.
אבל הוא לא היה גדול כמו שהוא האמין.
הוא היה זעיר בהשוואה לאחרים.
איתן הקטן התפלא, איך אפשרי שמקום כל כך גדול יהיה כל כך קטן? האם המפה מקולקלת? אבל אז, כשהמורה הנחמדה ניסתה לעזור לו כשהוא ישב ובכה בפינה איך זה אפשרי, הוא התחיל לפקפק.
למה שיצטרך ללמוד למבחן אם אדם קטן כמוהו אפילו לא ישפיע? למה שיתחתן ויוליד ילדים אם גם ככה הם לא יכולים לשנות גודל אוכלוסייה? וכך מצא את עצמו איתן מדרדר ומרחיק מעצמו את כולם.
איתן שקל דרכים להתאבד. צוק? כואב מדי. כדור? פשוט מדי.
הוא רצה שפעם אחת בחיים שלו הוא ימצא משמעות. וגם אם זה יגרום לו לאבד את חייו על הדרך.
הוא היה צריך לעשות משהו משמעותי. שיראה שהחיים שלו אולי התבזבזו, אבל הוא לא הולך בלי משמעות. שהוא לפחות בשאריות חייו מנצל אותם כמו שצריך.
החיים קשים לאנשים קשים. זו אמרה נכונה.
"היי, אתה," מקפיץ אותו קול. איתן קופץ. הוא למד שאנשים מביאים רק צרות. בעיקר במדרחוב בירושלים באמצע הלילה.
זאת הייתה אישה. או יותר נכון, נערה. ואיך שהיא הייתה נראית! חצאית ארוכה עד אחרי הברכיים, חולצה אחרי המרפקים, ועליה סמל קטן שעליו כתוב "בני עקיבא" ואז הוא נזכר בכינויים שהדביקו החברה שלו לאנשים כמוה. היא הייתה "דוסית" מן המניין.
הוא שמע שהם מאמינים שהמשמעות קיימת באדם אחד.
זה היה מצחיק. לראות את הניגודיות בינה, עם הבגדים הצנועים, לבנות בשכונה שלו, שהלכו עם חולצות בטן וחצאיות מיני. ואפילו יותר מצחיק שזה הדבר שמעודד אותו בתקופה כזאת.
"כן אתה" היא אומרת. "הכל בסדר?"
"אני נראה לך בסדר?!" מתעצבן איתן, ומחווה בידו על האוהל המאולתר באמצע הרחוב.
"אתה נראה זוועה האמת. לא בסדר. ושאלתי את זה בשביל להתחיל שיחה" היא מחייכת.
"טוב. אני בסדר. תודה. להתראות!" אומר לה איתן בחוסר סבלנות.
דוסות מתלהבות זה הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו.
"כמו שאמרתי מקודם, אתה לא בסדר, ואני יודעת את זה" היא אומרת.
"מאיפה את יודעת? אה? את מכירה אותי?!" תוקף אותה איתן. "לא! את פשוט כמו כל הצדקנים במדינה העלובה הזאת שעושים כאילו הם מבינים משהו! שעושים כאילו הם מצליחים לחיות אבל הכל כאן פייק!"
"טוב" אומרת הנערה בנחת. "בתור התחלה, אני מניחה שהסתבכת במשהו פלילי, החברים שלך שונאים אותך, עזבת אותם, באת כנראה מעיר גדולה חילונית, משהו חילוני בטירוף, ולא ראית דתי בחייך, אה, וגם אתה שוקל להתאבד." איתן נדהם. היא קלעה בול
. "אני הודיה" היא הציגה את עצמה.
"איתן" הוא אמר והושיט יד ללחיצה.
"אני לא יכולה." היא התנצלה. "אני שומרת נגיעה."
"טוב." אמר איתן. "ואיך את יודעת מה קרה לי?"
"הייתי כמוך. אבל הסגנון שונה. אני עפתי מהבית כי רציתי להיות דתייה ואף אחד לא תמך בי. אז התגלגלתי לכאן. מישהו מצא אותי. אדם דתי. הוא אימץ אותי והיום אני מה שאני רוצה להיות בזכותו."
"ולמה רצית בכלל להפוך לכזאת?" הרי היה לך את כל החופש שיש בעולם!"
" הודיה חייכה. "לא מצאתי משמעות" היא מגלה לו.
"חשבתי לעצמי, איך זה שאדם כל כך קטן יכול להשפיע על משהו? ואז הבנתי שהייעוד שלנו הוא לעבוד את מי שברא אותנו" היא אומרת.
"אבל אם אני מרגיש ככה, למה שפתאום אני יאמין שיש משהו גדול? זה יכול להיות תירוץ, אבל זה עדיין לא עונה על תשובה." הקשה עליה איתן.
"אני הבנתי משהו אחרי הרבה מחשבה. משמעות, לא צריך למצוא. נועדנו להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר. לא לקלל, להרביץ, לרכל, אלה לעשות טוב. אבל בדרך שלך. זה אפילו כתוב לי בסטטוס."
היא פתחה את הטלפון שלה ומראה לאיתן. הודיה גורפינקל. היה כתוב שם. ומתחת- חיים רק פעם אחת. אל תבזבז את זה בלחיות חיים של מישהו אחר.
"אחרי שמבינים את זה, החיים הרבה יותר שמחים"
"אבל אני לא כמוך" אומר לה איתן. "לי אין איזה משפחה לחזור אליה. הדרדרתי. מהרחוב אני לא יכול לשמח אף אחד"
"לזה אני בדיוק מגיעה." הודיה אמרה בנחת.
"יש לנו שכנים. הם רוצים לאמץ מישהו בסביבות הגיל שלך. ננסה להפגיש בניכם אם תרצה. תוכל גם להצטרף לשבט שלנו בבני עקיבא והכל. אתה תעוף על הבנים בשבט, ויש מלאאא טיולים."
"אני אנסה להיפגש איתם" מתעודד איתן.
"אבל אני לא בטוח בקשר לבני עקיבא. את יודעת," הוא מחייך. "אני לא נראלי יהפוך לדוס. זה הכי לא אני."
הודיה צוחקת. "נחייה ונראה."
הם קמים מהמדרכה וצועדים ביחד לעבר תחנת הרכבת. רוח נושבת ומעיפה את שערותיו הפרועות של איתן אל פניו. איתן חייך, ופסע לעבר תקופה חדשה בחייו.