מצביעים להדחה!
בלה בלה בלה.
היורדים להדחה הם…
מלאך ספיר וביצה!
ניקול ותומר.
אתם צריכים לכתוב סיפור בנושא מתח בתגובות ולפי הסיפור המשתתפים האחרים יצביעו מי הם רוצים שיישאר בתחרות.
לפי תוצאות ההצבעה אחד מכם יודח!
בלה בלה בלה.
היורדים להדחה הם…
מלאך ספיר וביצה!
ניקול ותומר.
אתם צריכים לכתוב סיפור בנושא מתח בתגובות ולפי הסיפור המשתתפים האחרים יצביעו מי הם רוצים שיישאר בתחרות.
לפי תוצאות ההצבעה אחד מכם יודח!
תגובות (23)
מתי מצביעים להם?
מועמדים להדחה*
>_<
אממ… לא ממש כתבתי סיפור. אני מודחת גם?
כן
הממ אין סיפור מומלץ או משהו?
תקראו את הסיפור שרה המפוזרת שכתבתי מזמן… אני מקווה שאני לא אפסיד
צריך לרשום סיפור קצר אבל מותח פה בתגובות!
אוקיי
תמונה חמודה
בהצלחה ניקומילי…
תודה רייצ'ל הנה הסיפור:
המצלמה החדשה משוכללת שלי ומיהרתי לסדר את התיק הירוק-חום שלי ולאכול כמו תמיד קורנפלקס בטעם דבש שבתוך כופסא שלא פתחו אותה, אני מאחרת. מסכנה פשוטה ומבאסת שחוזרת על עצמה כל חיי בערך.
התחלתי לרוץ עם טוסט חם בפה וכוס חד-פעמית בידיי שלא גמרתי בישיבה. " ביי, אמא!" אמרתי וכמעת נחנקתי מהטוסט החם שכמעת גמרתי " אוף!" עוד כמה שיעולים נוספים והתעתשות שגרמה לי סופית להזיות.
בום! התגלגלות במדרגות ובום! נפילה לכביש. כן, חיים קשים מאוד לילדה שכל החלב נישפך לה מהכוס כאשר איש עסקים עבר לידי, צעקות קללות והריצה שלי הדבר הבא שזכרתי וכמובן שאזכור אי פעם כי ישלחו לי חשבון ניקוי יבש עוד היום.
אוף אוף! איזה בססה כל יום! אני שונאת את היום כבר עכשיו!
זה קורה כל הזמן אי אפשר לחיות ככה! אי אפשר!
רצתי עדיין מדלגת למחצה ומנסה לא ליפול. הג'ינס שלי היה קרוע ולא בכוונה אלה הטעות שלי, שכולם חשבו שקניתי בחנות יוקרתית, אופסי…
חולצת הטריקו שלי מוקתמת בשוקולד יבש והשער שלי הזדקר לכל עבר והגומיה שלא הצליחה לאסוף חצי מהשער שלי כמעת נפלה " אוי לא! אוי! אני מאחרתתתתתת!" צווחתי.
היום אני מסיימת כיתה! אי אפשר לאחר ליום שכזה ולא פלא שכתבו על הלוקר שלי:
" שרה המפוזרת" עם טושים כתומים וצהובים.
קיללתי והמשכתי לרוץ כשאני נתקלת בכל אחד לא פלא שכתבו עלי את המשפט הזה.
שמתי לב שאני ממש לא מתאימה ליום הזה כי לא הייתי חגיגית אבל ניסתדר…בום! התחרפנתי: למה? למה אני כזאת? למה אני כזאת מפוזרת ולמה המחברות הכתומות שלי (כתום זה הצבע האהוב עלי)… בחורצ'יק חתיך אסף את כל המחברות הכתומות שנפלו לי מהתיק וחייך אלי מפנה את מבטו הרומנטי אלי: " סליחה, אני רוברט תיקראי לי רוב…" מאז הענינים השתנו…
לא הנה הסיפור:
ציחצוח שיניים, מבטים לחלון והתלבשות מהירה יחד עם כמה נפילות על שמיחות על הריצפה.
סיבוב נוסף שעשיתי בחדר ועוד נפילה מביכה בדיוק ליד המצלמה " אוף!" אמרתי וכיביתי את המצלמה החדשה משוכללת שלי ומיהרתי לסדר את התיק הירוק-חום שלי ולאכול כמו תמיד קורנפלקס בטעם דבש שבתוך כופסא שלא פתחו אותה, אני מאחרת. מסכנה פשוטה ומבאסת שחוזרת על עצמה כל חיי בערך.
התחלתי לרוץ עם טוסט חם בפה וכוס חד-פעמית בידיי שלא גמרתי בישיבה. " ביי, אמא!" אמרתי וכמעת נחנקתי מהטוסט החם שכמעת גמרתי " אוף!" עוד כמה שיעולים נוספים והתעתשות שגרמה לי סופית להזיות.
בום! התגלגלות במדרגות ובום! נפילה לכביש. כן, חיים קשים מאוד לילדה שכל החלב נישפך לה מהכוס כאשר איש עסקים עבר לידי, צעקות קללות והריצה שלי הדבר הבא שזכרתי וכמובן שאזכור אי פעם כי ישלחו לי חשבון ניקוי יבש עוד היום.
אוף אוף! איזה בססה כל יום! אני שונאת את היום כבר עכשיו!
זה קורה כל הזמן אי אפשר לחיות ככה! אי אפשר!
רצתי עדיין מדלגת למחצה ומנסה לא ליפול. הג'ינס שלי היה קרוע ולא בכוונה אלה הטעות שלי, שכולם חשבו שקניתי בחנות יוקרתית, אופסי…
חולצת הטריקו שלי מוקתמת בשוקולד יבש והשער שלי הזדקר לכל עבר והגומיה שלא הצליחה לאסוף חצי מהשער שלי כמעת נפלה " אוי לא! אוי! אני מאחרתתתתתת!" צווחתי.
היום אני מסיימת כיתה! אי אפשר לאחר ליום שכזה ולא פלא שכתבו על הלוקר שלי:
" שרה המפוזרת" עם טושים כתומים וצהובים.
קיללתי והמשכתי לרוץ כשאני נתקלת בכל אחד לא פלא שכתבו עלי את המשפט הזה.
שמתי לב שאני ממש לא מתאימה ליום הזה כי לא הייתי חגיגית אבל ניסתדר…בום! התחרפנתי: למה? למה אני כזאת? למה אני כזאת מפוזרת ולמה המחברות הכתומות שלי (כתום זה הצבע האהוב עלי)… בחורצ'יק חתיך אסף את כל המחברות הכתומות שנפלו לי מהתיק וחייך אלי מפנה את מבטו הרומנטי אלי: " סליחה, אני רוברט תיקראי לי רוב…" מאז הענינים השתנו…
לא הנה הסיפור: (הקודם היה טעות)
ציחצוח שיניים, מבטים לחלון והתלבשות מהירה יחד עם כמה נפילות על שמיחות על הריצפה.
סיבוב נוסף שעשיתי בחדר ועוד נפילה מביכה בדיוק ליד המצלמה " אוף!" אמרתי וכיביתי את המצלמה החדשה משוכללת שלי ומיהרתי לסדר את התיק הירוק-חום שלי ולאכול כמו תמיד קורנפלקס בטעם דבש שבתוך כופסא שלא פתחו אותה, אני מאחרת. מסכנה פשוטה ומבאסת שחוזרת על עצמה כל חיי בערך.
התחלתי לרוץ עם טוסט חם בפה וכוס חד-פעמית בידיי שלא גמרתי בישיבה. " ביי, אמא!" אמרתי וכמעת נחנקתי מהטוסט החם שכמעת גמרתי " אוף!" עוד כמה שיעולים נוספים והתעתשות שגרמה לי סופית להזיות.
בום! התגלגלות במדרגות ובום! נפילה לכביש. כן, חיים קשים מאוד לילדה שכל החלב נישפך לה מהכוס כאשר איש עסקים עבר לידי, צעקות קללות והריצה שלי הדבר הבא שזכרתי וכמובן שאזכור אי פעם כי ישלחו לי חשבון ניקוי יבש עוד היום.
אוף אוף! איזה בססה כל יום! אני שונאת את היום כבר עכשיו!
זה קורה כל הזמן אי אפשר לחיות ככה! אי אפשר!
רצתי עדיין מדלגת למחצה ומנסה לא ליפול. הג'ינס שלי היה קרוע ולא בכוונה אלה הטעות שלי, שכולם חשבו שקניתי בחנות יוקרתית, אופסי…
חולצת הטריקו שלי מוקתמת בשוקולד יבש והשער שלי הזדקר לכל עבר והגומיה שלא הצליחה לאסוף חצי מהשער שלי כמעת נפלה " אוי לא! אוי! אני מאחרתתתתתת!" צווחתי.
היום אני מסיימת כיתה! אי אפשר לאחר ליום שכזה ולא פלא שכתבו על הלוקר שלי:
" שרה המפוזרת" עם טושים כתומים וצהובים.
קיללתי והמשכתי לרוץ כשאני נתקלת בכל אחד לא פלא שכתבו עלי את המשפט הזה.
שמתי לב שאני ממש לא מתאימה ליום הזה כי לא הייתי חגיגית אבל ניסתדר…בום! התחרפנתי: למה? למה אני כזאת? למה אני כזאת מפוזרת ולמה המחברות הכתומות שלי (כתום זה הצבע האהוב עלי)… בחורצ'יק חתיך אסף את כל המחברות הכתומות שנפלו לי מהתיק וחייך אלי מפנה את מבטו הרומנטי אלי: " סליחה, אני רוברט תיקראי לי רוב…" מאז הענינים השתנו…
שכחת קטע קטן למעלה הא?
חחח… אם ביצה לא כותב את מנצחת, וגם אם ביצה כותב את מנצחת.
איזה ז'אנר היית צריכה לכתוב?
מתח
גל כתבתי!
ראיתי!
סיפור טוב אבל לא מותח
את צריכה לגמור אותו עם הרגשה של 'חייב לדעת את ההמשך!'.
טוב אז נראה לי שאני אנסה וכנראה אם כי סיכוי חלוש שאני אכשל ואצתרך לדבר אם החתול שלי כדי לא להשתגע…
הנה סיפור אחר:
טוב, הרושם שלי מהכל? מפחיד. אני מדברת ככה בגלל שאני לחוצה בדרך כלל אני דומה יותר לקנטיס ממשחקי הרעב. טוב אז אם כבר מדברים על זה המקום הזה דומה לזירה של משיחקי הרעב רק עם 60 אנשים שחלקם לא שמעו על דאודורנט.
עניי החומות סרקו את סביבתי, רוצה ללמוד על הגברים והנערים,נערות שיוכלו להרוג אותי אם לא אשתדל והפעם מבטי המבוהל התנגש בנערה אחת. שער שחור עין כחולה והשניה היתה מאחורי רטיה לא אמיתית. היא עמדה בשמלה קצרה מאוד ונפוחה ונעלי הול סטאר סגולות על רגליה."איך היא תרוץ?" שאלתי את עצמי ורואה שהיא מפחדת אבל מסתירה את זה. עניי נדדו שוב והפעם אל בלונדינית אחת שחיכה חיוך סבלני וראו שהיא יודעת לשמור על שלווה במצבים קשים כמו העובדה שהיא בנעלי ספורט ישנות ובגדי ספורט בזירת קרב שבה היא תמות. מבטי עזב את האנשים אבל לא לפני שבגד בי אם המראה של הנער בעל השרירים הענקיים שראיתי אי פעם (בטוח יהרוג אותי). הינו על הרים מושלגים מעט אם המון עצים והמון נחלים בכל מני מקומות, מקום יפיפה למות בו. שמתי תיק על גבי וזכיתי לראות את כולם כמוני ואז נשמע צילצול ומיהרנו להתרחק זה מזאת או ההפך או שלתקוף ולהרוג מה שלא עשיתי. מסקנה פשוטה: אי אפשר לא להרעיש כשרצים ביער. יש מאות עלים וענפים שנפלו וכשאתה דורך עליהם יש רישרוש חזק כך שתאמינו לי שאני כמעת התעלפתי כשנחתה עלי הילדה עם הרטיה ונעלי ההול סטאר ולא השמיעה שום רישרוש כשעקבה אחרי. "הם רוצים להרוג אותך." היא לחשה וסתמה את הפה שלי ממהרת לעזור לי לטפס על העץ. כשנגעתי בגזע הרגשתי ביטחון מידי וטיפסתי לצמרת מחכה לנערה."האוי!" נשמע קול וצחוק רשע וחץ פגע בידידתי החדשה בכתף והיא המשיכה לטפס עד שהגיעה אלי."את?" שאלתי אבל היא עצמה עניים. ניקיתי את הפצע במעת המים שהיו לי ואז ניסיתי לרדת וזה קרה בלי בעיות כי הפיראטים ברחו כי במילא חשבו שידידתי החדשה תמות. פניתי לעבר הנחל ממהרת או לפחות חשבתי שאני שומעת נחל וטוב שכך כי עניי נעצמו כמעת. לבסוף האדמה סביבי נעשתה בוצית וכל יותר לא להשמיע רחש כשאתה עובר שם כך שפשוט נפלתי לנחל יחד עם הבגדים."אההה…" מזל שלא טבעתי כי מרוב ההקלה נרדמתי וסוף סוף הרגשתי בסדר מה שמוזר כי המוות היה קרוב אלי באותו הרגע ובכל הרגעים שאחריו לפחות במקום הזה באי של "קרונוס.
טוב יותר!
קטניס.
קנטיס, לא קנטיס.
קטניס. אוקיי?
זה התבלבל לי… אבל אני בעצם לא הודחתי