מהעיר אל הכפר

"אני מתרגשת" מלמלה יסמין בעודה מסדרת את השיער. "גם אני יסמיני, באמת שגם שאני.." לחשה טופז. שתיהן עמדו מול המראה בשירותים, כל אחת מנסה להתעסק בכל דבר אפשרי ולו רק כדי לא לחשוב או לדבר על הבית ספר. טופז פזלה לכיוון הגוף של יסמין. "אחותי?, זה מה שאת לובשת?" היא שאלה. יסמין הסמיקה והסתכלה על לבושה שנית. "מ..מה לא בסדר?" טופז גיחכה ומשכה את יסמין מחוץ לשירותים. היא גררה אותה את חדרה ופתחה את הארון.
"יסמיני מה זה הגועל נפש הזה שיש לך בארון? למה כל הבגדים שלך נראים כאילו גנבת אותם מאיזו סבתה בת שמונים?!." יסמין מלמלה משהו לא ברור וטופז יצאה מהחדר. כשחזרה, הביאה איתה חולצה משובצת בצבעים לבן, תכלת, וכחול קהה, ומכנסיים ארוכים צמודים לגוף. יסמין בלעה את רוקה :"טופי, אני לא לובשת את זה.." "חה!" צחקה טופז. "ניראה לך שאת יכולה להגיד לי לא? אני יותר גדולה ממך את יודעת…" יסמין נהמה והסתכלה על טופז במבט הכי עקשן שלה. "זה לא יעזור לך מותק.." קראה טופז. לבסוף, אחרי בערך עשר דקות, טופז ויסמין ירדו לאכול ארוחת בוקר.

הן יצאו מהבית בשמונה ועשרים והגיעו כמעט אחרי שלוש דקות, מכיוון שהבית בו אמא שלהם גרה היה מאוד קרוב לבית הספר. יסמין התבוננה בתלמידים, הרצים מפה לשם, משתוללים, וצוחקים יחדיו. יעבור עוד הרבה זמן עד שגם אני אוכל לצחוק ולהרגיש בנוח עם ילדים… חשבה לעצמה. באופייה יסמין הייתה סגורה ומתוכה ליד אנשים שלא הכירה, לכן היא חשה מרוחקת ולא קשורה לאף ילד או ילדה שהיו שם. לעומתה, טופז נהנתה מאוד להסתכל על ילדים (במיוחד בנים כמובן) אשר מצאו חן בעיניה. היא אהבה ללמוד רק ממבטם, או מהעמידה שלהם, איזה סוג בן אדם זה. הרבה אנשים יכלו לקרוא לה חטטנית במקצת, אולם היא תמיד עשתה זאת בחן ובצחוק, לכן מעט היו האנשים ששנאו אותה, והיו לה כמובן הרבה חברים. אולי זה היה בזכות היופי שלה, או אולי בזכות מבטה המחויך, שדווקא אליה, פנה בחור אחד, והתעלם מיסמין שהודתה לו על זה בליבה. "אז מה, את חדשה פה?" הוא שאל. "כן, אני ואחותי הקטנה יסמין-" אמרה והצביע על יסמין שהאדימה כולה, "הגענו הנה לפני שבועיים, מתל-אביב." "מהעיר אל הכפר, כמו שאומרים.." צחק הבחור. טופז רק חייכה ואמרה:"אז איך קוראים לך?" "תומר, ולך?" "אני טופז" "אז אני עוד אפגוש אותך, ביי!" קרא תומר והסתלק. טופז ויסמין שתקו. הן לא היו צריכות להגיד כלום, שתיהן ראו בבירור, שתומר הזה הוא יפה תואר, אפילו יותר מזה. "אהמ..אני , אני אלך לקומה של כיתות ח', אני חושבת שזה קומה מעל.." מלמלה יסמין ונבלעה בין ההמון. אבל טופז לא הקשיבה, היא כבר תכננה איך היא ותומר הולכים יד ביד בפארק, והוא אומר לה שהוא אוהב אותה…-" מה יש לך?! נזפה בעצמה את אפילו לא יודעת מה שם המשפחה שלו! אפשר היה להגיד על טופז שהיא טיפוס רומנטי. אבל היא הייתה מודעת מאוד לעובדה הזו, ולפעמים כשיסמין הייתה מציינת זאת בפניה, היא הייתה רק מחייכת ואומרת "רומנטיקה זה חשוב. בלי רומנטיקה הכל היה קודר כל כך .." ויסמין לא יכלה שלא לחייך לעובדה שאחותה צודקת במקצת..
"איה!" קראה יסמין. "אוי, אני מצטערת לא התכוונתי להפיל אותך.." יסמין הביטה מעלה. נערה יפה, בעלת עור בהיר ושיער בלונדיני אשר היא ידעה שהוא מחומצן, עמדה בתנוחה תוקפנית, ועל פני מבט מזלזל. יסמין קמה במהירות. "זה, זה בסדר" גמגמה, והמשיכה ללכת. "היי, לאן את חושבת שאת הולכת?" צעקה אחרי המחומצנת, אך יסמין לא הקשיבה והתקדמה לעבר כיתתה.
***
"בוקר טוב כיתה ח' 6! שמי שימי גפן, ואני המורה החדש שלכם להיסטוריה, את חלקכם אני מקיר משנים קודמות, אך לדעתי יש כאן כמה פרצופים חדשים שאינני מקיר.. בוא נראה.. את שם מאחור! מה שמך?" לקח ליסמין כמה שניות כדי להבין שהוא מדבר אליה. "אה.. יסמין.." אמרה. "שלום יסמין, מאיפה את בארץ?" "מתל-אביב.." "הא! איזה יופי, מהעיר אל הכפר כמו שאומרים.." יסמין חייכה ונזכרה בתומר, שגם כן אמר את המשפט הזה. "ובכן מה שמך בחור צעיר?" שאל שימי תלמיד אחר…
יסמין שמעה גיחוכים והסתכלה על הכיתה. כולם הסתכלו אליה וצחקו. היא הייתה בטוחה שנתקע לה משהו בין השיניים. ואז, היא ראתה את הילדה המחומצנת מחייכת אליה חיוך לגלגני. "אז מה יסמין, ככה לברוח לי, כשאני מדברת איתך?, זה לא יפה.. לא יפה בכלל". היא עשתה את עצמה כאילו היא נעלבת, ושנייה אחרי זה הכיתה המשיכה לצחוק. שימי ניסה עדין לדבר עם הילד החדש, והוא לא שם לב למהומה ששררה בכיתה. "עזבי אותה.." מלמל ילד שישב לידה. "היא רק רוצה צומת לב.." יסמין הסתכלה הצידה ונאנקה. וואו. חשבה. זה כל מה שיכלה לחשוב באותו רגע..