לתחרות של א.מ.ש

איזה יצור מסכן הוא דאורדורנט. יום יום ראשו הקרמי והמרופד נמחץ בין בתי שחי של אנשים, שעם הזמן פשוט מורידים לו את הראש! ולבסוף, בלי שום תודה או סליחה, הם משליכים אותו לפח בתירוץ, שהוא 'עשה את שלו'. אבל דאודורנט יכול לעשות כל כל הרבה, פשוט לא מאפשרים לו את זה.
תחשבו על זה, הוא עטוף באריזה מגבילה ביותר, ואם אפשר להגיד, שגם די משמינה אותו. אם יש יתרון בצורה שלו, זה הריח, הנפלא מכל. אבל רק אצל דאורדורנטיות.
והנה הסיפור, שעבר מפה לאוזן בקרב הדאורדורנטים. שבזכותו, הם חיים עכשיו בנחת.
"היה היה, פעם אחת, דאורדורנט אחד, זוטר. מייק שמו. הוא לא היה חשוב לאף אחד, ואף אחד לא היה חשוב לו. הוא חי לבד בבית מצחין, של טיפוס שמן ומכוער, שהזיע כל דקה. יום אחד, הוא החליט לעשות מעשה. הוא החליט לעצור את הניצול של הדאורדורנטים. הוא התגנב מחוץ לבית ולקח אוטובוס אל הבית הלבן.
האטובוס עצר, ומייק ירד מהאוטוב והתחיל להתקדם לכניסה. הדרך הייתה כה ארוכה. הוא הספיק להתעייף בדרך, הוא הבחין שלאישה אחת נפל התיק וכל התדברים שהיו בתוכו נפלו. מייק ידע שיקח לה זמן לאסוף הכל וקפץ לתוך התיק בתקווה שהיא הולכת לבית הלבן. הוא הרגיש עליות וירידות רבות, הוא קיווה שאלו מדרגות. לבסוף, כשהרגיש שהתיק נחת, יצא ממנו החוצה וגילה לנגד עיניו את הנשיא! הנשיא אובמה! הוא מיד טיפס על שולחן העבודה שלו וצעק "אובמה! חברי הטוב! כמה זמן לא התראנו! " אובמה נבהל ומיד ענה "מייק? מייק זה אתה! אני לא מאמין! מי הדאורדורנט האהוב עליי?" מייק השתרברב לו "אני יודע, אני יודע, אבל יש דברים יותר חשובים. אני צריך שתעזור לי לעצור את השימוש בעם שלנו."
"אין בעיה. בשביל מייק. הכל" הוא ענה ומיד ניגש למזכירה שלו וביקש ממנה שתסדר לו צוות צילום.
צוות הצילום הגיע תוך חמש דקות והחל לצלם את מייק. "אזרחי אמריקה! נתיני האומה! יש חוק חדש בארצנו! אסור השימוש בדאודונטים יותר לעולם! כל הדאודורנטים שבינינו, צאו לרחובות! צחגגו! יש לנו מדינה!" מייק צהל ושמח מול המצלמה ויצא לרחבה שמחוץ לבית הלבן.
ברחבה היו מיליוני דאודורנטים מכל המינים והחברות, בכל הצבעים והסוגים, וכולם שמחו וצהלו.
כיום, הם חיים באושר ואושר במדינה קטנה מתחת לאות A באוקיינוס האטלנטי.