לילה פריזאי-לתחרות של אנונימי\ת-יאוי\רומאנס\טרגדיה
זה היה עוד לילה פריזאי. שום דבר מיוחד לא התרחש בו. הרוח הייתה קרה, עדינה. השמיים השחורים, מרוב מנורות ברחובות כוכבים לא נראו.
רק עוד לילה פריזאי נחמד, עם מוזיקה מתוקה בוקעת מבית קרוב יותר. יללת חתול רעב נשמעה פה ושם.
וגיבורנו עמד שם, על הגשר הקטן, מעל למים הזורמים בעדינות. צעיף על צווארו ופרחים בידיו בעוד מעילו הארוך מתנופף עם הרוח הקלה.
ממתין לו.
בקוצר רוח, גיבורנו המתין לאהובו. הוא היה אמור לחזור ממסעו אל מעבר לים, לאחר מספר חודשים בהם לא התראו.
"רק אל תדאג לי," היו מילות הפרידה בנמל התעופה "כי אין ממה לדאוג. אני נוסע לאנגליה, זה שתי דקות שחייה מכאן." הוא צחק בחוש ההומור המעוות שלו.
ועכשיו הוא ישוב ויפגוש אותו.
גיבורנו כבר תכנן את השיחה בראשו. איך הם יפתחו בנשיקה ומילים כמו "כמה התגעגעתי" "אתה נראה מדהים" וכדומה, איך שזה יתגלגל לסיפור חוויות ובסוף לבילוי רומנטי שבתקווה יוביל לאהבה מעשית, כי אחרי הכל, הוא לא נגע בו במשך כמה חודשים. וזה כאב.
ולבסוף, הוא הגיע. באיחור של רבע שעה, אבל הגיע.
אבל לגיבורנו זה לא יכול היה לשנות פחות. "אהוב שלי" היו המילים הראשונות שיצאו מפיו. בחום, ברוך.
"לא." הוא אמר מייד. התחושה הייתה שהאוויר הצטנן בכמה מעלות.
"לא?" גיבורנו חזר על המילה, מנסה להבין.
"לא. אני לא אבוא איתך. אני לא אבלה איתך את הלילה, ולא מחר, ולא לעולם."
"אבל… למה?" ניסה גיבורינו להבין בכל זאת.
"כי… אני אפגע בך." הוא לקח צעד אחורנית. "כי אתה היית כאן חודשים בלעדי. כי אני לא תמיד אחזור."
"למה שלא תחזור?" הלך אליו גיבורינו עוד שני צעדים.
"כי מישהו אחר יקח אותי." הוא אמר בפשטות.
גיבורינו החוויר מיד, מזועזע. "יש לך מישהו אחר?"
"כן." הוא ענה הראש מושפל. "הוא גבוה ממך, הוא חזק ממך והוא מפורסם ממך."
"איך קוראים לו?" שאל הגיבור בטון שקט.
הוא לא ענה.
"איך קוראים לו?!" הוא שאל שוב, צועק הפעם.
"אלוהים. הוא יקח אותי מכאן בקרוב. אני מצטער." הוא אמר והסתובב, רק לאן שרץ.
לאחר כמה ימים, הכותרת הראשית התנוססה על שער העיתון. "נאבק בסרטן במשך שמונה עשרה שנים ונפל בקרב"
הוא מת.
והגיבור שלנו?
הוא אפילו לא ידע.
הוא אפילו לא ידע שלמאהב שלו יש סרטן.
תגובות (30)
מדהים ועצוב..
תודה רבה
זה ככ מתוק ;;
תודה רבה פאנקייקס~ *גורמת לסמיילי לחייך* אל תדמע, סמיילי קטן. החדר שלי לא עד כדי כך מטונף
זה מדהים!!! (יותר מזה אסור לי להגיד)
מבינה. תודה רבה בכל אופן~
וואו! את מוכשרת שאת מחרטטת!
תודה
ד"א, ספרי לי על זה.
העיקר כשאני מנסה זה נראה כמו החדר שלי.
מבולגן להחריד. השיטה היחידה שמשומשת כדי לסדר משהו זה שזה יהיה מסודר כמו המוח שלי.
מה!!!!
אני לתומי מסיימת לראות סרט על גייז וחושבת, לו רק היה משהו ששומע לתפלתי…
ואז למול עייני מופיע לא אחר מסיפור יואי.
ומי כותבת אותו?!
אז אני קוראת ונסחפת, לא לקח לי יותר מחמש שורות כדי להחליט שהגיבור הוא גיבור כלבבי, ואז לנגד עייני האוהבות את רוצחת בדם קר את אהובו?!
ליזה, מה את עושה לי?
בבקשה תתחתני איתי!!!
אופס שחכתי להגיד.
זה כל כך יפה,מרגש ומתוק.
ואני רוצה עוד מזה!
אבל אנחנו כבר נשואות :\
בנוסף, זאת את שבחרה להיות כאן בקשר עם אדם רע וחסר לב.
אני מרגישה סדיסטית, צחקתי באושר מהסבל שגרמתי לך.
ככה סטיבן מופט מרגיש?
תודה רבה *סומק קל עולה בלחייה*
זה יגיע, ביום מן הימים.
שמחה שנהנת.
או סבלת.
לא יודעת.
רגשות מעורבים.
את מזכירה לי אותי ואת חברה שלי.
כל פעם שאני מתגעגעת אליה ואין לי זמן לפגוש אותה, מגיעה הרגע שבו היא אומרת שאני שוברת את ליבה ושלא אכפת לי שהיא תהיא לבד ואז אני אומרת לה, "אל תנסי להתנחם אצלי, לי זה גורם שמחה שאת מתגעגת אלי וזה מייסר אותך".
אז… אמ… תודה? נראה לי?
התגובה המגומגמת שלך לא קשורה.
אבל במחשבה שניה, אין לי מוסג איך מגיבים על ההשתפכות ההזויה שלי, כך שהתגובה תואמת את המצב רוח.
(אל תנסי להבין משהו, למה עייפתי שכלית)
מושג*
המ. אוקיי. המ…. *שולפת מאפין שוקולד צ'יפ* קחי, זה טעים
יוקילה,
הביטי במייל.
ובדי, העיינים שלי עייפות כי ראיתי עכשיו את אליס בארץ החתולים הסדיסטים.
אני יקרא בבוקר.
יהלי.
חשבתי שאת מעל לזה.
אני… אקרא! מחר בבוקר…
צ׳ייסר הרג אותי =^~^=
*מעמידה פנים שיש לה מושג איך להגיב*
היא נשואה גם לי. *פרצוף כועס*
אני נשואה לרבים וטובים
כבר קראתי את הפרק הזה כי שלחת לי אותו בסקייפ,
הסוף בהחלט מפתיע
וכבר אמרתי לך איזה קטע הכי אהבתי בו ^.^
זה קטע מרגש ויפה מאוד.
אהבתי אותו.
וכמו שאמרתי שם, אגיד גם כאן.
תודה לך.
יש לי היום יום מעולה, הא? *מסמנת לעצמי את התאריך*
זה יפה יותר מדי.
את מוכנה להשאיל לי קצת כישרון?
תודה רבה~ למרות שבדרך כלל אני לא כותבת ככה. זה היה סתם משהו בשעה קטנה בלילה כדי לצאת מכלל חובה, האמת. לא ציפיתי שזה יצא כזה יפה, זה הפתיע אותי בכלל. לא האמנתי שאני יכולה לכתוב ככה בכלל.
ליז היקרה, הוי, ליז היקרה,
אנא ממך, הפסיקי את זרם התמותה,
את זרם הכאב, את זרם התפילה,
שהרי לעולם לא תענה, עד כה לא נענתה.
I WILL BE GOOD GRANDMA, SWEAR TO YOU.
אני כל כך אהבתי את זה.. לא רק כי זה הומואים, שזה כשלעצמו הופך את הקטע הזה לכל כך טוב, זה גם מסופר כל כך יפה, זה כל כך מתוק וקסום ו- ו- ו- ;-;
רק, רק כמה דברים קטנים:
"רק אל תדאג לי," היו מילות הפרידה בנמל התעופה "כי אין ממה לדאוג. אני נוסע לאנגליה, זה שתי דקות שחייה מכאן."
– כשאת כותבת משפט בין אמירות, תוסיפי פסיק/נקודה בסוף האמירה, שייתן תחושה שכאן נסגר משפט הביניים.
גיבורנו כבר תכנן את השיחה בראשו. איך הם יפתחו בנשיקה ומילים כמו "כמה התגעגעתי" "אתה נראה מדהים" וכדומה…
– פסיק בין שני המשפטים שבסוגריים.
אולי אני נתפסת על דברים ממש, ממש פעוטים.. אבל מה לעשות שפשוט העין שלי שמה לב לזה. חוץ מזה שחוץ משני הדברים (הפעוטים) הללו זה ממש מושלם לדעתי. אמ, כן. (ח"ח"מ!!!)
(ח"ח זה חיזוק חיובי.. המ'… מאוד, כי כאילו גם גייז♥)
יאי~
תודה~
ופאק הייתי בטוחה ששמתי O.0
נוור מיינד, אולי חלמתי את זה
אמרתי שאני אקרא וקראתי. האמת שאני לא אוהב חיבה בין גבר לגבר אבל אני לא רוצה לעורר כאן ריבים אז אני פשוט אתן ביקורת.
סיפור יפה. יש בו פרטים על הלילה, על האוויר. חסר לי פה פרטים על איך הדמויות נראות וקצת יותר עלילתיות, אין משהו סיפורי כל כך.
חסר לי המחשבות של הגיבור, מה מתחולל בלבו.
סך הכל סיפור יפה. כל הכבוד.
תודה.
סוף סוף הגבת גאד סייק